בבוקר אנחנו לא מוותרים על הליכה וארוחת בוקר ומחליטים לעשות נסיעה קצרה, רק שעתיים וחצי ולעצור לשבת. אבל הדרך על כביש רגיל ונח ואחרי שעתיים וחצי אנחנו מרגישים שאפשר וכדאי להמשיך הלאה, אז מבררים שגם המשך הדרך על כביש רגיל וכשנענים שאכן הדרך על כביש נח קונים גלידה ומיצים, ממלאים דלק וממשיכים בדרך. הדרך יפה ומרתקת. במפה לא מופיע שום כפר לאורך הדרך אבל במציאות לאורך כל הדרך המון בקתות פח, רועי עיזים ואנשים שצועדים לצד הדרך.
פתאום רכב נעצר לפנינו, אנחנו מבינים שגם לפנינו יש רכב, שואלים למה הוא עצר ועונים לנו שיש תאונת דרכים, אחרי כמה שניות אנחנו רואים אישה שוכבת מדממת בצד הדרך. בלי אף אחד לידה!!! אנחנו חושבים שהיא כבר מתה אבל קולטים שהיא מנסה לזוז! רק אחרי שאנחנו עוצרים אנשים ניגשים אליה אבל לא עושים כלום. אנחנו מחכים כמה דקות ורק אחרי שמתחילים לנסוע רואים אמבולנס מתקרב ויודעים שלמרות זאת הסיכויים שלה לשרוד תאונה כזאת באזור הזה של העולם הם אפסיים😩

מוכי הלם מהתאונה הנוראית והרבה יותר מההבנה כמה (לא) שווים כאן חיי אדם אנחנו מגיעים לקמפסייט בopuwo ממש בערב שבת. אני מכינה מכינה חלות, מתקלחים ומכניסים שבת.

את שעות היום החמות מאד של שבת כמו תמיד אנחנו מעבירים במשחק קלפים על שפת הבריכה מול הנוף שם אנחנו פוגשים בהפתעה זוג פנסיונרים ישראלים שמטיילים בנמיביה טיול תפנוקים, מאורגן עי סוכנת, עם מדריך צמוד וחדרי לודג׳ים, ארוחות ואטרקציות שמוזמנים מראש.. אנחנו לומדים על דרך נוספת בה אפשר לטייל באפריקה…