לטייל זה לחיות - שבוע 77
לגונה דל פינו גואטמלה
1-6.3.21
אני לא ממש זוכרת מתי הכרנו את הרב גרמון, ומתי נוצר הקשר ביננו, אבל כשהגענו לסנטרל אמריקה הוא שלח הודעה והודיע שיעזור לנו בכל מה שנצטרך ביבשת וגם יכול לסדר לנו לינה בחווה מדהימה בגואטמלה..
והנה הגיע הזמן.. החווה התפנתה לנו לכמה ימים בדיוק כשהרב גרמון באזור…
בבוקר יום שני אורזים הכל, עוזבים את הבית בפרברי גואטמלה סיטי ויוצאים לכיוון שכונת ירושלים, שכונה שהוקמה ע"י ארגון הצדקה של הרב גרמון ובתרומות של נדיבים שונים עבור נפגעי אסון הר הגעש שהתפרץ בגואטמלה ב2018.
בכל חודש נערכת בשכונה חלוקת מזון, בגדים וציוד גדולה והיום הֻזְמַנּוּ להצטרף אליה.
אחרי שאתמול הגענו מאוחר ופספסנו את רוב החלוקה הפעם התארגנו להגיע בדיוק בזמן. החלוקה נקבעה לאחת בצהריים ואנחנו מתייצבים בדיוק הזמן! (ככה לפחות חשבנו…)
חום של 40 מעלות, אלפי ילדים ואימהות עם תינוקות על הידיים כבר ממתינים בכיכר למשאית הסמיטריילר העמוסה, אנחנו והמתנדבים האחרים מרוגשים וחגיגיים כל כך עד שכמעט לא מרגישים את החום הכבד.
הרב גרמון מדבר ומדביק את כולם בהתלהבות ובחגיגיות של המאורע ומודיע שהמשאיות מתעכבות בדרך אבל תיכף יגיעו. המתנדבים האחרים, דורון ואברהם סוחפים את הילדים למשחק כדורסל וכדורגל אליהם מצטרף גם יהונתן ואנחנו ממתינים, עוברת שעה, וגם שעתיים, שלוש וארבע ואנחנו מחכים כי בכל כמה דקות מודיעים שהנה תיכף תיכף המשאיות כבר כאן!
על שכונת ירושלים בגואטמלה כמו שמספר הרב גרמון:
את שכונת ירושלים הקמתי עם כמה חברים מדתות שונות לאחר שראינו את ההרס שנגרם מהתפרצות הר הגעש 'פואגו' ב5 ביוני 2018 ואת אלפי המשפחות שאיבדו את בתיהם.
מצאנו שטח חקלאי גדול ובעזרת ראש העיר הפכנו אותו למקום יישוב וכך התחלנו לבנות את הבית הראשון מבלי לדעת מאיפה לממן אותו אך לפחות את המקום היה לנו.
ואז הגיעו התקשורת וכו' והפרויקט התפרסם כי כבר חודש לאחר האסון מסרנו את הבית הראשון לאדם שאיבד חלק ממשפחתו וכולו היה מלא כוויות.
משם הגענו לארגונים שונים ברחבי העולם.
Caritas ארגון קתולי.
Amigos por la vida ארגון קתולי
Radio America
מורמונים
תורמים מהפיליפינים
סנטור מקולומביה
ארגון איריס מטקסס (Iris)
ואף מדינת ישראל שתרמה 45 בתים וגברת שרה נתניהו הגיעה לבקר.
בסך הכל;
בנינו 1039 בתים
בית ספר לקראת סיום
מרפאה שנתרמה ע״י קבוצת Tenlot מישראל
מתחם ספורט
תחנת משטרה
גן משחקים לילדים
כל משפחה קיבלה חלקה קטנה לזרוע ולטעת בהדרכה של סטודנטים מהבית ספר החקלאי שגרו שם כשנה.
ארגון הקואליציה ההומניטרית של הנשים ארגן הכשרות לפיתוח עסקים קטנים לבעלי המקום.
וכל זה נעשה ללא כסף מזומן אלא בחיבור בין התורמים לבעל המקום או לחנויות של החומרים.
הבניה נעשתה ע״י מתנדבים מהארגון שלנו והארגון האוונגליסטי Legendarios
לוחמים ללא גבולות מישראל הגיעו כמה פעמים ולימדו את הילדים אנגלית ומתמטיקה.
ואף פעילויות בשיתוף עם ארגון Olímpica
לפרויקט קראתי בשם ירושלים החדשה משלוש סיבות.
1. גואטמלה העבירה את השגרירות לירושלים חודשים ספורים קודם האסון. אז הבאנו להם קצת ירושלים לגואטמלה.
2. ירושלים מסמלת חיבור בין כל בני האנשים במרחב ההומניטרי שאין בו מחלוקת.
כי לפי המסורת האדם הראשון נברא בירושלים, וכל האנושות משם הגיעה.
3. ירושלים מסמלת תקווה, לעם שהיה בגלות כאלפיים שנים ולא שכח מהחלום לחזור לירושלים, היו שצחקו על נבואת זכריה שהילדים ישובו לשחק ברחובות העיר. אבל הנה זה קרה.
גם לאחר האסון היו שגיחכו ביכולת החיבור להצמיח כזאת שכונה, אבל גם זה ברוך השם, קרה.
כעבור זמן שהמשאיות מתעכבות נדחסנו כולנו, המתנדבים, הרב גרמון והבעלים של שטח האדמה עליה נבנתה השכונה על רכב פתוח ויצאנו לסיור בשכונה, ביקרנו ברחוב ישראל, ראינו את המתנ"ס, את ה"קניון" את בית הספר שבבניה ואת כל הבתים הממתינים להימסר לעוד משפחות נזקקות. ושמענו ממקור ראשון איך הוקמה השכונה.
החלוקה לא הייתה אמורה להימשך יותר משעה שאחריה אנחנו מגיעים לחווה ומבשלים ארוחת ערב מוקדמת, לכן לא הצטיידנו באוכל בכלל. ככל שעובר הזמן כולנו נהיים רעבים מאד. כל הציוד שלנו איתנו ברכב כולל הקניה שעשינו בסופר בדרך. אבל חוץ משוקולד ובננות אין שם אוכל מוכן שאפשר לאכול בינתיים. הרב גרמון מזמין למתנדבים שלא שומרים כשרות פיצה ולנו הוא מזמין פירות חתוכים, המקסימום הכשר שאפשר להשיג במקום הזה…
במכולת השכונתית הקטנה אנחנו מוצאים גם קורנפלקס כשר ויבש, מנשנשים אותו וממשיכים להמתין למשאית גם כשהערב יורד! המתנו כ"כ הרבה עכשיו נלך ונפסיד הכל? וגם הרב גרמון הבטיח שילווה אותנו לחווה כי הדרך קצת מסובכת ולא כדאי שניסע לבד… אז אנחנו מחכים ומחכים בחום הכבד. לנו לפחות יש רכב ממוזג להתרענן בו מידי פעם. תושבי השכונה המסכנים נשארים בכיכר כדי חלילה לא לפספס את הרגע בו תגיע המשאית. במשך שעות ארוכות עם ילדים קטנים מזיעים רעבים ועייפים על הידיים! מי אנחנו שנתלונן?
לאט לאט הילדים שלנו – מזיעים ומאובקים מתחברים ללא שפה עם ילדי השכונה ומשחקים איתם במשחקים שלהם…
רק ב8 בערב מגיע הסמיטריילר הראשון!! והחלוקה מתחילה!! (השני הגיע בסוף ב3 לפנות בוקר)
בכל שעות ההמתנה הארוכות אני מתנחמת בעובדה שברגע שזה יסתיים זה רק 40 דקות נסיעה ואנחנו בבית. אבל כשהחלוקה סופסוף מתחילה כמעט ב21:00 אנחנו מבינים:
- שהחווה במרחק 3 שעות נסיעה!!!
- שהרב גרמון כבר לא ילווה אותנו אליה בשעה כזאת ואנחנו נצטרך לנסוע אליה בשעת לילה מאוחרת כ"כ (לא בטיחותי בגואטמלה) לגמרי לבד ולמצוא אותה בעצמינו!
אנחנו יוצאים מיד לדרך הארוכה, הילדים, מאובקים ומיוזעים נרדמים מיד ברכב ואנחנו דרוכים לא מורידים את העיניים מהכביש! כמובן שהדרך מתארכת בעקבות כביש חסום ורק ב12 בלילה אנחנו מגיעים לדרך עפר מפותלת שבסופה מחכה לנו החווה.
אנחנו מעבירים את הילדים הישנים למיטות, מתקלחים במים קרים (אין מים חמים וזה לא הזמן לברר למה..) והולכים לישון.
בבוקר כשאנחנו מתעוררים אנחנו מרגישים שעברנו מגיהינום לגן עדן. הגענו למקום המופלא ביותר בעולם! לחוות החלומות בדיוק כמו שישראל תיאר אותה בדמיונות שלו! בית מוקף חצר ענקית על שפת אגם גדול ויפיפה וכולל את כל הפינוקים! מרפסת גדולה, בית משחקים, מגרש כדורגל, כל חיות החווה כולל פרה שמביאה לנו כד חלב ישראל בכל בוקר, בריכה ענקית גם לקטנים וגם לגדולים, אומגה, גינת שעשועים כולל בריכת כדורים, מרפסת על המים ממש וסירת מנוע פרטית!
הילדים, עדיין עם הבגדים מאתמול רצים מיד לרכב על הסוסים, לטפס על האומגה, לשחק בגינה, להכיר את חיות החווה… וכולנו נפעמים ולא יודעים איך להכיל את כל הטוב הזה!
אחרי ארוחת בוקר, מקלחות לילדים ותפילה אנחנו נחים במרפסת, נושמים עמוק את השקט והנוף כשהילדים מתרוצצים באושר במרחבים הפתוחים, משחקים בכדור ומשחקי שולחן.
הרב גרמון מודיע לנו שהוא יגיע בצהריים לבקר אותנו, אנחנו מכינים מיד ארוחת צהריים מפוארת על האש והרב גרמון מגיע עם שניים מהמתנדבים, בטו ואברהם. יחד אנחנו אוכלים ארוחה טעימה על שפת הבריכה שהיא גם שפת האגם ומעבירים יחד אחה"צ משעשע במיוחד בשייט בסירה הפרטית באגם, בנדנדה על המים, משחקי שולחן ובעיקר בהרבה שיחות מרתקות.
בבוקר יום רביעי אנחנו שוב מתעוררים לזריחה ויוצאים מיד לבקר את חיות החווה ולצפות בשגרת הבוקר שלהם. העובד חולב לנו את הפרה לכוסות שלנו ואנחנו מכינים קפה ושוקו מהחלב הטרי והחמים. כשאני שוב יוצאת החוצה אני מגלה את הר הגעש מצדו השני של האגם מעשן יותר מהרגיל. מתברר שזהו הר הגעש פקאיה בו תכננתי לבקר עם הילדים ועכשיו הוא יישאר סגור לתקופה ארוכה ולא נוכל לבקר בו 🙁 את המשך היום כמו אתמול אנחנו מבלים בחווה הקסומה, בבריכה, במנוחה ובשעשועים.
ככל שעובר היום אנחנו מתפללים שהטוב הזה לא ייגמר לעולם… וכבר מתכננים איך נחגוג שם את חג הפסח אלא שבבוקר הבא אנחנו מתעוררים להודעה מהרב גרמון שמעדכן אותנו שנצטרך לפנות את החווה היום כי היא הוזמנה לסופ"ש, והוא מזמין אותנו לשהות איתו בשבת בבית הכנסת המרכזי של גואטמלה סיטי. מלאי תקווה שנוכל לחזור בשבע הבא לחווה אנחנו מנצלים כל רגע בה! גם הבוקר אנחנו צופים בחליבה ומקבלים חלב טרי. הבוקר אנחנו מקבלים גם גבינה שהכין העובד מהחלב, הוא מבטיח שיש בה רק רק חלב מהבוקר ולא שום דבר נוסף אבל חקירה מעמיקה מגלה שהוא הוסיף גם חומר מייצב, סוג של טבליה שבד"כ לא כשרה, אבל אנחנו הולכים למטבח שלו ובודקים בדיוק במה השתמש וזה כשר!
לפני שנפרדים אנחנו מרימים רחפן ולוקחים כמה תמונות למזכרת מהמקום היפיפה הזה ונדהמים לראות כמה הוא עוד יותר יפה מלמעלה! בצער רב בשעת ערב מוקדמת אנחנו עוזבים את החווה ונוסעים למקום האירוח שסידר לנו הרב גרמון בצמוד לבית הכנסת הגדול של גואטמלה סיטי.
מאיגרא רמא לבירא עמיקתא… ככה אנחנו מרגישים כשאנחנו מגיעים ל"דירה" בגואטמלה סיטי. אנחנו נכנסים עם הרכב לתוך מבנה ענק חשוך ומוזר. מהחניון יוצאים לחצר פנימית שסביבה מסדרון ישן ונטוש עם הרבה חדרים- מחסנים ישנים מגובבי חפצים, חדר אחד שנראה כמו משרד ישן, כמה חדרים עם מיטות מוצעות במצעים חדשים שבעלת המקום קנתה במיוחד בשביל לארח אותנו וכמה חדרי שירותים ומקלחת. בחושך אנחנו רואים עוד המון המון דלתות, כמו מבוך גדול… אנחנו מחפשים מטבח או מקפיא לאחסן בו את כל הבשר שלנו ולא מוצאים, אנחנו משערים שאין במקום כזה מטבח כי בעלת המקום השאירה עבורנו כירה חשמלי קטנה.
ישראל נוסע לבית בו מתארח הרב גרמון כדי לאחסן שם את הבשר ומבין לראשונה את האזהרות שקיבלנו לפני שעברנו למדינות סנטרל אמריקה. כנראה שהסכנה קיימת בעיקר בערים המרכזיות, השעה בסך הכל 19:00 ואף אחד לא עוצר באדום, כולם ממהרים ליעד שלהם ושומרים ששום רכב לא ייצמד אליהם או חלילה ייעצר לידם… ברומא התנהג כרומאי ובגואטמלה כמקומי.. ישראל מחקה את ההתנהגות של הנהגים סביבו ולא מתעכב ברמזור או סתם ברחוב…
בבוקר אחרי שאני מרתיחה מים לקפה על הכירה החשמלית ברצפת חדר השינה הילדים מתחילים לחקור את המבנה המוזר בו אנחנו נמצאים ורותי מוצאת מטבח!! לא סתם מטבח אלא גדול ומרווח, עם מקרר ומקפיא בגודל מלא וכמה סירים חדשים, כלים ומגבות מטבח שקנתה המארחת במיוחד בשבילינו! אני מנקה את המטבח הנטוש טוב טוב מכל האבק, ישראל נוסע להחזיר אלינו את כל הבשר ואנחנו מכינים ארוחת בוקר וצהריים טעימה.
את השבת העברנו בבית הכנסת מגן דוד הצמוד יחד עם הרב גרמון, בטו ואברהם וכל קהילת מגן דוד והיה מחכים ומעניין מאד.