לטייל זה לחיות - שבוע 70-71
הולבוש מקסיקו
13-17.1.2021
כדי להגיע מהאי איסלה מוחרס לאי הולבוש צריך לעלות עם הרכב על מעבורת מאיסלה מוחרס לקנקון, לנסוע 3 שעות מקנקון לכפר Chiquila לחנות שם את הרכב בחניה בתשלום יומי ולעלות על מעבורת (הפעם בלי הרכב) לאי הולבוש. את הדרך הזאת אנחנו מתחילים בשעה 2 בצהריים. בקנקון אנחנו עוצרים קודם בחנות של אפל לנסות שוב להזדכות (חלקית) על האייפון שלי שנהרס כשהכנסתי לים בקוזומל…
הדרך מקנקון לכפר Chiquila גשומה ולא נעימה אבל אנחנו עדיין במצב רוח טוב למרות כל התחנות וטלטולי הדרך… פתאום תוך כדי נסיעה מהירה ישראל מבחין בעטלף!!! שנתקע לו על מראת הצד!! עטלף בתקופת קורונה! איך נשחרר אותו בלי לגעת בו?? הוא עוצר ונותן לו להשתחרר ואנחנו ממשיכים בנסיעה, עד שאנחנו מגיעים לכפר הקטן והמבודד כבר חושך, ועדיין גשום ולא נעים בכלל. אנחנו משלמים יקר בשביל לחנות את הרכב כמה שיותר קרוב למעבורת, לוקחים 2 מזוודות קטנות ושקית של אוכל ועולים למעבורת. השייט מהיר מאד ואורך כעשרים דקות.
בלילה אנחנו יורדים מהמעבורת באי הולבוש, הכבישים בהולבוש לא סלולים וההתניידות שם נעשית בעיקר ברגל (עדיף בכפכפים או יחפים) או ברכבי גולף. כיוון שהכבישים הם כבישי עפר לא סלולים וירד גשם, כל הדרכים בוציות ומלאות שלוליות ענקיות. הדירה שהזמנו בבוקינג לא רחוקה מהנמל ואנחנו צועדים אליה רגלית. נכנסים למתחם הדירות וממתינים למארחת שתגיע לפתוח לנו את הדירה.
הדירה חמודה עם חדר שינה אחד ומספיק מיטות בסלון, מטבח מאובזר ומים חמים במקלחת. אנחנו פורקים, מתקלחים ומיד הולכים לישון בסיפוק גדול! היה ליום הזה את כל הנתונים להשתבש, להיות קשה ולהוציא מאתנו עצבים ותסכול אבל הוא עבר בשלום ואפילו בכיף!! אין ספק שאנחנו כבר מנוסים ומיומנים בלצלוח ימים מאתגרים!
את היומיים הבאים כמצופה, אנחנו מבלים בעיקר בחוף הים. מיד אחרי ארוחת הבוקר אנחנו שמים את שני במנשא (בגלל מצב הרחובות באי לא הבאנו עגלה) ויוצאים לראות את האי הקטן שרק לאחרונה נתגלה ע"י התיירים. הרחובות, האנשים, הבתים והכיכרות האותנטיים בשילוב רכבי הגולף, התיירים, החופים המטופחים ומשרדי האטרקציות משווים לאי את הקסם המיוחד שלו.
בחוף אנחנו עומדים המומים מול המים הירוקים! התרגלנו למי טורקיז יפיפיים וצבע המים בהולבוש מאכזב אותנו ולא עושה חשק להיכנס לים. אנחנו מבינים את כל האזהרות שהזהירו אותנו לא להגיע להולבוש אחרי הגשם ואת הדעות הסותרות בקשר לביקור באי. כשהתלבטנו האם האי שווה את המאמץ הנדרש עבורנו כמשפחה להגיע אליו (התארגנות עם אוכל מראש, פרידה מהרכב ונסיעה ארוכה ומייגעת) חצי מהאנשים אמרו לנו שהכי!!! והאי הולבוש הוא חובה!!! וחצי אמרו שהוא לגמרי אוברייטד! כנראה שהחצי הראשון היו בימים יפים והחצי השני בימים גשומים או אחרי הגשם….
אנחנו לא נכנסים לים ובכל זאת נהנים מהחוף העצום ו"האגמים" -ה"ימות" שנוצרו על החוף ועוד לא מבינים שהגענו בזמן של שיא השפל ולכן החוף יפה כל כך!
את תופעת הגאות והשפל ראינו במקומות רבים בעולם אבל אם רוצים להבין אותה במלוא העוצמה צריך להגיע להולבוש… ביום חמישי החוף היה רחב מאד! נוצר אפילו מצב שהים נחצה לשניים ויבשה ממש בתוכו, למחרת כשהגענו ביום שישי הופתענו ממש שאין בכלל חוף! הים מגיע ממש עד הדוכנים והרחוב!
בדרך הביתה אנחנו עוצרים בשווקים המעניינים וקונים פירות לשייק שיקרר אותנו מהחום הלוהט בחוץ. בחצר המתחם שלנו תלויים ערסלים ונדנדות ואת שארית היום אנחנו מבלים שם.
בשישי בבוקר אנחנו שוב יוצאים לחופים אבל הפעם שוכרים רכב גולף ונוסעים איתו בדרכים המשובשות ובשלוליות הענקיות (נס שישראל נהג מיומן ומצוין!) אל החוף המרוחק ביותר באי Playa Punta Cocos.
גם כאן החוף בוצי והמים ירוקים- אפורים ולא מזמינים אבל יהונתן אף פעם לא יוותר על כניסה לים, הוא נכנס ומגלה שגם מאות מטרים קדימה לתוך הים המים בגובה שלו! בחוף אנחנו פוגשים עוד משפחה ישראלית והילדים משחקים יחד…
אנחנו מחזירים את רכב הגולף בכיכר המרכזית בעיר ובמגרש הכדורסל הסמוך ישראל משחק עם ילדים מקומיים. אח"כ אנחנו הולכים לבדוק איפה עושים את סעודת שבת הראשונה באי הולבוש ומגלים שהחליפו כבר 3 מקומות ובכלל אין כמות של אנשים כמו שציפינו שתהיה! וגם מי שתכנן להגיע לא ידע לאן אחרי שהחליפו מקומות. אז אנחנו יוצאים לעיר לחפש יהודים ולהזמין אותם לסעודת שבת אבל לא מוצאים כמעט אף אחד. מאוכזבים אנחנו חוזרים הביתה להתארגן לשבת ובשבת הראשונה בהולבוש באופן מפתיע יש רוב חרדים!!! ורק פחות מ20 אנשים!
היינו המשפחה שלנו(6 נפשות) 2 זוגות חרדיים, חסידיים נוספים, אחד ממונסי ניו יורק והשני מישראל. שני שליחי חב"ד והילה וארי שארגנו ובישלו את כל השבת המדהימה הזאת!
גם בשבת בבוקר התרוצצנו ברחובות האי לחפש עוד יהודים שיחגגו איתנו את השבת הראשונה והקמת בית חב"ד חדש בהולבוש ולמרות הכישלון הצורב הרגשנו התעלות והתרגשות גדולה לקחת חלק בהקמת דבר עצום כזה!
במוצ"ש ערכנו יחד הבדלה וסעודת מלווה מלכה ושרנו בהתרגשות גדולה "שבוע טוב ומבורך מבית חב"ד הולבוש לכל עמ"י" (מי שהיה בהבדלה באחד מבתי חב"ד במקסיקו יבין ויכיר את המנגינה…)
בבוקר יום ראשון אנחנו קמים ארוזים ומיד אחר ארוחת בוקר צועדים רגלית למעבורת שתחזיר אותנו לרכב שלנו בעיירה ציקילה משם ניסע לפלאיה דל כרמן להמתין שם לאייפון שלי שיחזור מתיקון ונוכל להמשיך ליעד הבא שלנו – מדינה חדשה! גואטמלה!
השייט במעבורת קצר ונעים בבוקר ואנחנו אפילו מספיקים לראות דולפינים קופצים לידינו!!
השבוע בפלאיה דל כרמן היה שבוע מוזר ומאולץ. אנחנו בכלל בדרך לגואטמלה, רק מחכים לצאת לדרך ולעבור את הגבול אבל נתקעים בפלאיה דל כרמן בהמתנה לאייפון שיחזור מתיקון. חשבנו שזה עניין של יום יומיים אז הזמנו דירה ליומיים, בלי אופציה להארכה. הזמנו גם כמות גדולה של בשר בטיסה ממקסיקו סיטי שנהיה מוכנים מיד ליציאה לדרך.
בצהריים אנחנו מגיעים לדירה בפלאיה, מיד כשישראל יורד מהרכב עם הכיפה, המקסיקני שמקבל את פנינו מתרגש מאד ומתחיל לזמר לו פסוקים מהבדלה ומקידוש! הוא מספר שהוא נולד נוצרי אבל גילה את היהדות וחקר ומצא שהיא הדת האמיתית. הוא לא התגייר אבל הוא שומר שבת, כשרות ומצוות ומגדל את הבת שלו כיהודייה! הוא אפילו שומע מוזיקה חסידית למרות שבכלל לא יודע עברית!
אנחנו מתרגשים מאד, גם הקמת בית חב"ד במקסיקו וגם הסיפור הזה. אנחנו מרגישים שהשם מלווה אותנו וגם דואג להראות לנו את זה ממש!
בפלאיה דל כרמן ניתן להשיג אוכל כשר בעיקר מוכן, בבית חב"ד ובמסעדות הכשרות. ניתן גם לקנות מעט בשר קפוא בבית חב"ד, אבל בתקופה כזאת של קורונה שבית חב"ד לא מזמין הרבה ובכמות הגדולה שאנחנו צריכים לחודש אנחנו צריכים לייבא בטיסה ממקסיקו סיטי וזה אפילו יוצא משתלם יותר.
ישראל נוסע לאסוף את ארגז הבשר שהזמנו בזמן שאני מבלה עם הילדים בבריכה.
בעקבות הקורונה, הסגרים והלימודים בזום החליטו משפחות ישראליות רבות לצאת מהארץ ולנדוד אבל נתקלו בבעיה החברתית ולכן הקימו קהילה שהבסיס שלה הוא 3 משפחות שנודדות יחד, גרות תקופה של כמה חודשים במקום אחד ואליהן מצטרפות משפחות נודדות נוספות שמעוניינות לעצור לתקופה ולהיות בחברת ישראלים.
אנחנו נודדים בקצב גבוה והשתקעות ליותר משבוע במקום אחד פחות מתאימה לנו אבל אנחנו בהחלט אוהבים לפגוש ישראלים במסע ולכן החלטנו לנסוע לבקר אותם.
בצהרי היום נסענו כ40 דקות נסיעה לעיירה פורטו מורלוס בה מתגוררת הקהילה עכשיו. הם הודיעו שהם בדיוק מסיימים בילוי בים, הולכים לאכול במסעדה ויעדכנו כשיחזרו למתחם בו הם גרים….
אז ירדנו לחוף עם מגש פירות שיהונתן חתך בבית, הסתובבנו בעיירה,נסענו לכיכר המרכזית ושיחקנו בגינה ונסענו בקורקינטים והם עדיין לא חזרו… וכבר היה חם מידי והיינו רעבים מידי אז חזרנו הביתה בלי לפגוש אף אחד…
יומיים עברו מהר, אנחנו כבר להוטים לעבור לגואטמלה אבל הטלפון עדיין לא חזר מתיקון! באמונה שלימה שזה שוב רק עניין של יום יומיים אנחנו שוב מזמינים דירה ליומיים בלבד למרות שאין אופציה להארכה ולמרות שנעזוב אותה בשישי. אנחנו כ"כ נחושים להתקדם ברגע שזה אפשרי שלא אכפת לנו לצאת לדרך אפילו ביום שישי (הבשר כבר איתנו ממילא…)
אז ביום רביעי בצהריים אנחנו עוברים דירה לבית אחר בפלאיה במרחק שתי רחובות בלבד מהבית הקודם!!!
גם בבית הזה אנחנו לא ממהרים לצאת לטייל ומבלים בעיקר בבריכה, שם אנחנו פוגשים משפחה נוספת שיצאה לנדוד, התחילה באירופה וסבלה מיוקר המחיה והקור ורק עכשיו הגיעה למקסיקו.
בערב, אחרי כמעט שבוע בבית עם הילדים ישראל ואני יוצאים למדרחוב המרכזי להתאוורר. בדרך אנחנו עוברים ליד מסעדת פלטינום גריל בה ביקרנו בפעם הקודמת שלנו בפלאיה (כאן הפוסט שכתבנו על המסעדה) ונפתח לנו התיאבון! אלא שבניגוד לפעם הקודמת בה המסעדה הייתה ריקה, הפעם היא הייתה מלא עד אפס מקום ונתבקשנו ללכת ולחזור מאוחר יותר. הלכנו למדרחוב הראשי ונהנינו מהאווירה התוססת. הבטחנו לעצמינו שנחזור מחר עם הילדים שייהנו גם הם.
כשחזרנו למסעדה יאיר, הבעלים של המקום קיבל אותנו בשמחה! הוא זכר את הפוסט הויראלי שפרסמנו על המסעדה שלו אחרי הביקור הקודם, את המוני האנשים שהגיעו בעקבות הפוסט ואת ההזמנה שהוא הזמין אותנו לסעוד אצלו (כבר היינו בקוזומל כשקיבלנו את ההזמנה ולא תכננו לחזור לפלאיה, עכשיו אחרי חודשיים לא חשבנו שיזכור…)) ופינק אותנו… וגם אתכם! כשתגיעו לפלטינום גריל ותספרו שהגעתם דרך חו"ל כשר תקבלו 10% הנחה!
אני כמובן לקחתי את החלה שניצל שהיא מנת הדגל של המסעדה וישראל התפנק על המבורגר ענק וטעים. כשסיימנו לאכול פגשנו זוג ישראלים מאריזונה ונכנסנו איתם לשיחה ארוכה, מרתקת ומחזקת. המפגשים האלה לבד שווים את ההגעה למסעדות כשרות ובתי חב"ד…
למחרת אחרי עוד יום של בריכה ושייקים קפואים חזרנו עם הילדים למדרחוב השוקק, הבנות התגנדרו בצמות יפות וכולנו נהנינו משלל ההופעות והאווירה התוססת.
שבוע שלם חלף והטלפון לא הגיע. גם את הדירה הזאת אנחנו צריכים לפנות ולהישאר גם לשבת בפלאיה דל כרמן. פעם שניה שאנחנו שובתים בבית חב"ד פלאיה ופעם שניה שזה קורה ללא תכנון. אנחנו עוברים לבית גדול ויפה ליד הבניין החדש של בית חב"ד פלאיה דל כרמן וזוכים לסעוד איתם בשבת הראשונה בבניין החדש ובמוצאי שבת השתתפנו בסעודת ההתרמה הגדולה לבנין החדש.
אודות חו''ל כשר
אודות חו''ל כשר
אודות חו''ל כשר