הטיול שלנו בארצות הברית וקנדה
איך הכל התחיל?
הטיול לארה"ב היה הטיול הראשון שלנו בחו"ל עם הילדים,ולא רק זה…טיול של 17 ימים! בארה"ב!
הכל התחיל כשאחי התארס עם ניו יורקית…היה ברור שכולנו טסים לחתונה.וכולנו זה כולל את 2 הילדים -האחיינים היחידים של החתן.
ואם כבר טסים 12 שעות עם ילדים אז צריך לנצל ולהספיק כמה שיותר…ככה בנינו טיול של 17 ימים שכולל :
לילה בקנדה-מפלי הניאגרה,שבוע של חתונה (וטיולים!) בניו יורק ועוד שבוע בפלורידה-מחולק למיאמי ואורלנדו.
היו לנו 6 חודשים לתכנן את הטיול הגדול. במשך החודשים האלה התכניות השתנו שוב ושוב,והנה לפניכם המסלול הסופי:
הנוסעים:
אבא ואמא (26)
ילדה (6 וחצי)
ילד (שנה וחצי)
ומסביב סבא וסבתא דודים ודודות…
פרטי הנסיעה:
טיסת צהריים של אלעל ישירה לניו יורק.
אחרי נסיעה במיניבוס גדול עם כל הדודים והדודות,הסבים והסבתות וכל המזוודות הגענו לשדה.הקטן נרדם מיד כשהגענו (שנת הצהריים שלו)
וכך עברנו את הצ'ק אין והבידוק ברוגע. מיד כשסיימנו הוא התעורר אז הלכנו להעביר את הזמן בג'ימבורי… כשטסים עם ילדים לא רואים את הדיוטי פרי…
אחרי הג'ימבורי הגיע זמן העליה למטוס, 17 אנשים שרכשו כרטיסים יחד,אצל אותו סוכן נסיעות הושבו בפינות שונות במטוס…
אנחנו קיבלנו שורה ראשונה עם מרווח לרגליים בגלל ה"תינוק" .
את הגדולה הושיבו כמה ספסלים מאחורינו ליד דודה שלה והיא שמחה על סידור ההושבה הזה.
הילדים שיחקו ונהנו ולא הפריעה להם הטיסה,בלילה הם נרדמו בשעה שלהם,את הקטן השכבנו במרווח הרגליים שלפנינו אך הדיילות דרשו מאיתנו להרים אותו על הידיים,
מאחר ומדובר בתינוק בן שנה וחצי לא קטן ובטיסה של 12 שעות ולידינו היה מושב ריק,השכבנו אותו על המושב אך גם משם הם דרשו שנרים אותו וניקח אותו על הידיים.
אז עם גב תפוס נחתנו בניו יורק ב9 בערב שעון ניו יורק.
בביקורת הדרכונים התורים ארוכים מאד אך למשפחות עם תינוק נותנים זכות קדימה,גם לסבא שישב בכסא גלגלים ניתנה זכות קדימה.
(לקשיש אחר,מבוגר הרבה יותר מסבא שלנו. שלצערו לא ישב בכסא גלגלים וגם לא ידע אנגלית,נתנו האמריקאים לעמוד בתור האינסופי (כמעט 3 שעות) וגם לא הראו טיפת אמפתיה וניסיון לעזור עם השפה).
אנחנו עם התינוק עברנו מהר, אספנו את המזוודות ונסענו ברכבת אל אזור השכרת הרכב, שכרנו רכב ולאחר כל הביורוקרטיה יצאנו מהשדה ב12 בלילה.
מתחילים בנסיעה של 4 שעות לכיוון קנדה,הדרך חשוכה לגמרי,ערפל כבד וגשם. אין פנס אחד כל הדרך מלבד פנסי הסמיטריילרים שטסים לידינו במהירות. מפחיד וחוויתי…
אחרי 4 שעות נסיעה הגענו לעיירה ג'ונסון סיטי בניו יורק ונכנסנו למלון RED ROOF INN שהזמנו עוד מהארץ ובדקנו שהוא נמצא בדיוק בדרך שלנו בין ניו יורק לקנדה.
השעה 4:00 לפנות בוקר ואנחנו נכנסים עם 2 ילדים קטנים.
בעל המלון מופתע ממש לראות אותנו ומודיע לנו שאין לו מקום במלון. אנחנו בארשת חשיבות של אנשים מאורגנים מוציאים דף הזמנה מודפס של BOOKING.
ואז מתבררת לנו הטעות…אנחנו הזמנו מלון ברשת RED ROOF INN בעיירה JONSON CITY במדינת טנסי במקום במדינת ניו יורק.
זה: המלון שהזמנו
כפי שאתם רואים התמונות זהות.ואפילו המלון במציאות זהה לתמונות של המלון בטנסי. אבל טנסי רחוקה 24 שעות נסיעה מניו יורק,השעה 4 לפנות בוקר ואין לנו איפה לישון.בעל המלון הפנה אותנו למלון אחר של הרשת במרחק 7 דקות נסיעה. מלון בשיפוצים ומוזנח נורא.בינתיים התקשרנו ל BOOKING ועדכנו אותם בטעות שלנו.הם ביטלו לנו את העסקה בטנסי ויצרו לנו עסקה חדשה באותו מחיר בניו יורק.
נכנסנו לחדר שהריח כמו מאפרה,קפוא כמו חדר מתים ומוזנח כמו…לא הצלחתי שלא לדמיין מי עבר בחדר הזה לפני…(בעיירות האלה עוצרים רק נהגי משאיות)
התקלחנו בזריזות ונכנסנו למיטה,לישון לא הצלחנו מרב קור (לא מצאנו איפה מכבים את המזגן) ומהריח של הסיגריות.
אחרי שעתיים קמנו ומהחלון התגלתה לפנינו עיירה ירוקה שקטה ומקסימה, יצאנו בזריזות, הצטלמנו והמשכנו בנסיעה של עוד 4 שעות עד מפלי הניאגרה בקנדה.
הדרך החשוכה והמפחידה מהלילה התגלתה כמדהימה ביופיה ביום (הכי יפה שראיתי עד היום,לטעמי.)
בגלל שהיינו קצרים בזמן (חתונה לפנינו..) לא יכולנו לעצור כל דקה לצילומים.אז עצרנו רק פעם אחת ובשאר הזמן ספגנו את היופי דרך העיניים ישר לנשמה.
הגענו לקנדה ב1 בצהריים ונסענו ישירות למפלי הניאגרה האדירים.טיילנו ועשינו שייט. חוויה מדהימה ומופלאה! "מה רבו מעשיך השם!"
אחרי הטיול במפלים כבר היינו עייפים ורעבים,בבוקר אכלנו לחמניות עם גבינה צהובה שהבאנו מהארץ.אבל עכשיו האוכל נגמר והגיע הזמן ללכת למסעדה כשרה.
כמו תלמידים חרוצים עשינו שיעורי בית עוד בארץ וגילינו שיש לחב"ד 2 מסעדות,חלבית ובשרית ממש קרוב למפלים ולמלון שלנו.אז נסענו למלון, עשינו צ'ק אין זריז ויצאנו למסעדת חב"ד.לצערינו התברר שאת המשפחה פקד אסון ולכן המסעדות אינן פועלות.המקום פתוח שעתיים-שלוש ביום וניתן להשיג כמה מאכלים בודדים.אכלנו סלט,פסטה וציפס (בימים כתיקונם אף אחד מהם לא נחשב בעינינו כמאכל…) והלכנו למלון לנוח קצת לפני שנצא לראות את המפלים בלילה.
מסתבר שלנסות "לנוח קצת" עם ג'ט לג זה לא בדיוק רעיון הגיוני וככה נרדמנו לשנת לילה בשעה 5 אחה"צ והתעוררנו כולנו שוב ב1 וחצי בלילה!
לפנות בוקר יצאנו שוב לראות את המפלים,הלכנו ברגל וכבר מרחוק ניתזו עלינו טיפות מים שהגיעו מהמפלים.הנוף שונה בצהרי היום ולפנות בוקר ואיזור המפלים מטופח ונעים,
נפרדנו מהמפלים,חזרנו למלון,צ'ק אאוט ויוצאים בחזרה לניו יורק, 8 שעות נסיעה לפנינו,חייבים להגיע היום כי מחר החתונה!
לארוחת בוקר חלקנו 2 לחמניות שחולקו במטוס ולא נאכלו והקטנה שמרה בתיק שלה… לפעמים הילדים מצילים את המצב…
הדרך לכיוון ניו יורק מדהימה ביופיה,הרבה ירוק, אגמים ובתים ציוריים. מרב יופי ישבתי משותקת ובקושי צילמתי…
אחרי 4 שעות נסיעה נכנסנו לעיירה אית'קה, שם קנינו ב7/11 לחמניות כשרות, גבינה כשרה, שתיה חטיפים ובננות.
עם כל השלל הגענו למפלי אית'קה היפיפיים,מה שהדהים אותי במיוחד היה שהמפלים האדירים שוכנים בתוך שכונת מגורים שקטה ושוממת.
שם אכלנו ארוחת צהריים, נהננו מהנוף והרוגע והמשכנו לניו יורק,בדרך עצרנו בכמה תחנות דלק,בכל אחת מהן ניתן להשיג חטיפים בכשרות OU.
אחרי הנסיעה הארוכה הגענו לניו יורק, כבר מרחוק הנוף היפיפיה והטבעי התחלף לנוף אורבני של בניינים חומים אפורים ואוטוסטרדות עמוסות. בורו פארק נראית כמו בני ברק רק עם בניינים חומים שעושים חושך בעיניים…הגענו בשעה 6 בערב למלון פארק האוס שם חיכתה לנו כל המשפחה וסוויטה משפחתית שכוללת חדר שינה מרווח, סלון עם מיטות מתקפלות לילדים, פינת אוכל ומטבח מאובזר. מיד התארגנו לשינה לקראת היום הגדול שמצפה לנו מחר – ה-חתונה!
ביום החתונה קמנו מוקדם בבוקר, לא נפספס יום אחד בו אפשר לטייל.
אחרי ארוחת בוקר ישראלית טובה בחדר האוכל של המלון הכשר למהדרין יצאנו לראות את בורו פארק. טיילנו ברחוב 13 שהוא ר' עקיבא של ניו יורק…
ספגנו את האוירה,נהנינו להיכנס לסופרים ומכולות ולראות את מבחר המוצרים הכשרים.גם ערכנו קניה לשבוע הקרוב בו נשהה בניו יורק. ארוחות בוקר יש במלון וארוחות ערב נאכל בשבע ברכות. קנינו חטיפים ופירות לשעות הצהריים אותן כמובן ננצל לטיולים.
בצהריים חזרנו למלון והתארגנו לחתונה המרגשת ואז חגגנו בחתונה עד השעות הקטנות של הלילה….
המשך חוויותינו בניו יורק יתוארו כאן.
נשארו לכם שאלות? רוצים להגיב? כתבו לי כאן!