לטייל זה לחיות - שבוע 73
סן פדרו לה לגונה גואטמלה
28.1-5.2.2021
אחרי הנסיעה הכי קשה שעברתי בחיים אנחנו מגיעים בשעת לילה לכפר סן פדרו לה לגונה בגואטמלה. אנחנו נוסעים עם הרכב בסמטאות הצרות עד הסמטה המרכזית בה נמצא בית חב"ד. מחנים את הרכב, יוצאים אל אוויר הלילה הקר וצועדים ישר לבית חב"ד שהוא בערך המקום היחיד שפתוח בשעה כזאת וגם 2 המסעדות מתחתיו, שגם שייכות לבית חב"ד.
את הדירה בסן פדרו הזמנו מראש בבוקינג וראינו שכתוב בתיאור שהבעלים דובר בין שאר השפות גם עברית!! מיד שאלתי את הרב אברימי, שליח חב"ד בסן פדרו אם הוא מכיר את הבעלים של הדירה… ומה התברר? אברימי בעצמו הוא הבעלים של הדירה! זאת הדירה בה התגורר עד לא מזמן והיא מושכרת לנופשים.
אברימי מביא אותנו לדירה ובחושך אי אפשר לראות את הנוף אבל יש 2 דברים אחרים שמשמחים אותנו ממש והם אמבטיה!! המוןןן זמן שלא הייתה לנו אמבטיה, רק מקלחת.. והדבר השני והכיי משמח! לול לשני! היא יכולה לישון בלעדיי! ואין לה אפשרות כשהיא קמה ללכת לטייל בבית לבד!!
כבר בדקות הראשונות שלנו בסן פדרו אברימי ושרה, השליחים, שמחו מאד לראות את יהונתן ויעל -ילדים בגילאים של הילדים שלהם והזמינו אותם להצטרף לגן! בסן פדרו אין כמעט ילדים יהודים ובטח שלא חרדים או דתיים ולכן כל ילדי משפחת המאירי לומדים יחד בבית עם בחורה מהארץ שבאה בשליחות ללמד אותם. ילדים נוספים שלא מהמשפחה הופכים את הגן לקצת יותר אמיתי וזה משמח את הילדים…יהונתן ויעל שמאד אוהבים חברים וגם לימודים כמובן קפצו על ההזמנה בשמחה!
בבוקר יום שישי, הבוקר הראשון שלנו בגואטמלה אנחנו מתעוררים לנוף הפנורמי של האגם שנשקף אלינו מהחלון ישר למיטה!! בהתרגשות של התחלה אנחנו יוצאים לרחוב סקרנים לראות לאן הגענו ומאושרים מאד!
הדירה שלנו ממש מול בית חב"ד והמסעדות הכשרות, ממש על הרחוב הראשי מצד אחד ובתוך האגם ממש מהצד השני!! חלום!!
הילדים רצים אל המכולת מול הבית ובודקים האם יש ממתקים עם סימן כשרות, (אין) כשגואטמלית בלבוש מסורתי עם סל על הראש ניגשת אלינו ואומרת בעברית "לחם בננה, לחם קוקוס, לחם שוקולד, לא משמין לא מרזה…"
אפשר להבין מיד כמה התיירים הישראלים שולטים במקום כשכל בעל עסק ברחוב הראשי יודע כמה מילים בעברית וגם השלטים בחלונות הראווה בעברית!
יהונתן ויעל מאושרים בגן ואנחנו חוזרים לאספרסו קופי בר.
מסעדה חלבית כשרה וטובה זה עניין נדיר ומרגש מאד במסע כמו שלנו! וכשהיא מעוצבת כ"כ יפה ונעים וממוקמת על המדרחוב הראשי של כפר גואטמלי אוטנטי זה עוד יותר כיף ואנחנו מתענגים על כל ביס ורגע!
אחרי ארוחת הבוקר אנחנו עולים לשוק, וכשאני אומרת עולים אני מתכוונת לעליה תלולה מאד מאד שמובילה אותנו אל השוק המקומי הכי עתיק, יפה, צבעוני ואוטנטי שראינו!
בגואטמלה חיים שבטים רבים מבני המאיה ומלבד ספרדית מדוברות בגואטמלה 21 שפות מאיה שונות!
בסן פדרו גרים שבט בשם צ'יטוחיל והם מדברים את השפה שלהם שגם היא נקראת צ'יטוחיל.
אנחנו מסתובבים בשוק ומרגישים כאילו נחתנו בפלנטה אחרת או חזרנו אחורה בזמן! נשים בלבוש מסורתי מוכרות את מרכולתן, ירקות, פירות וביצים שהן מגדלות בעצמן. גם תרנגולים בעודם בחיים נמכרים בשוק וכמובן טורטיות טריות שהן מכינות מקמח תירס בכל פינה…
החשבון נערך על מאזניים שהן 2 קערות, באחת הסחורה ובשניה אבנים. והתשלום כמובן במזומן בלבד…
הסחורה בשוק טריה יומיום, ממש מהאדמה לצלחת… והחוויה של השוטטות והקניה שם מרגשת כל כך שהשוק הופך לחלק משגרת הבוקר שלנו בסן פדרו ובכל בוקר אנחנו קונים מצרכים טריים לארוחות של אותו יום.
לסעודות שבת בסן פדרו כשבית חב"ד הוא מול הבית ברור שאנחנו הולכים לבית חב"ד אבל זה גם לא כ"כ פשוט כי אין עירוב! אז אפילו שמדובר באמת ב2 פסיעות (היא יכולה לזחול לשם….) אנחנו נעזרים בעובדים של בית חב"ד להביא את שני ולהחזיר אותה.
גואטמלה בקושי התחילה להתאושש מהקורונה ולכן אין כמעט תיירים והסעודות קטנות ומשפחתיות. זה נחמד אבל כולנו מתפללים לשובם של התיירים ולסעודות שבת מרובות משתתפים.
ביום ראשון כשיהונתן ויעל בגן אנחנו יוצאים לטיול בכפר סן מרכוס. הדרך הנוחה והמהירה להגיע לכפר היא לחצות את האגם בסירה קטנה שהיא כמו אוטובוס שמפזר את הנוסעים בין הכפרים למרגלות האגם…
אין שעות קבועות ליציאת הסירה וגם לא מסלול קבוע. מגיעים לרציף ומחכים שתתמלא סירה, כל אחד מודיע לאן הוא מעוניין להגיע ויוצאים לדרך… המחיר לא קבוע ונתון לוויכוח.
סן מרכוס הוא כפר רוחני הוליסטי אליו מגיעים מכל העולם אנשים חופשיים ממוסכמות, יחפנים ומבקשי שקט ועוסקים ביוגה, מדיטציה וחיבור לטבע. כמו סן פדרו, גם סן מרכוס שוכנת לשפת אגם אטיטלן אליו מיחסים אנרגיות גבוהות שתורמות לריפוי הגוף והנפש.
הכפר לא מלהיב אותנו במיוחד, הוא מערבי מאד יחסית לסן פדרו ואפילו אפשר למצוא בו טחינה כשרה!! קהילה ישראלית וגן ילדים בעברית.
בטיול שלנו ברחובות סן מרכוס אנחנו פוגשים אישה ישראלית מבוגרת מאד ששמחה מאד לראות אותנו וגם המומה, גם מזה שאנחנו תיירים חרדים בסן מרכוס ובעיקר בעיקר מזה שאנחנו בלי מסיכה! היא מבקשת מאתנו לשמור ממנה מרחק בזמן שהיא משוחחת איתנו ואנחנו המומים בחזרה, בכל שנת הקורונה מעולם לא נתקלנו קודם בבקשה כזאת… כשהיא מספרת שהיא רק לפני שלושה ימים הגיעה מישראל אנחנו מבינים את החרדה אבל לא מבינים איך עם כזאת חרדה היא הגיעה לגואטמלה… והיא מספרת שיש לה בית בכפר הזה בשלב הזה של השיחה איתנו מתקרבים אליה בצהלות שמחה זוג סיני שגרים בכפר ורוצים לחבק אותה, גם אותם היא מזהירה לשמור מרחק ממנה אבל מתחבקת בשמחה עם הכלב שלהם שמלקק אותה…
מיואשים מלנסות להבין אנחנו ממשיכים לנקודת תצפית שחוץ מהנוף האטרקציה העיקרית בה היא קפיצה לאגם מגובה עצום! אנחנו נהנים לצפות בקופצים וזזים משם רק כשנהיה מאוחר וצריך לחזור לאסוף את הילדים מהגן…
אחה"צ אנחנו עולים עם הילדים לשוק, ביום ראשון הוא אמור להיות הכי מעניין… ומופתעים לגלות שאין שוק! השוק פעיל רק בשעות הבוקר. אז אנחנו משוטטים בעיירה בלי כיוון עד שאנחנו מגיעים לשפת האגם בקצה המרוחק ביותר של הכפר סן פדרו, שם אנחנו צופים בנשים המקומיות המכבסות באגם.
בערב, אור לי"ט שבט אנחנו מתחילים את חגיגות יום הולדת ה32 שלי בארוחת ערב, שוקו וקינוחים במסעדה החלבית. אני חוגגת עם מלא הודיה להשם על השנה המופלאה שהייתה לי ועל זאת שמתחילה עם כל האהובים שלי במקום הכי מושלם בעולם!
למחרת ביום היומולדת עצמו, אני פותחת את היום במכון היופי של ברנדה יחד עם רותי, היא עושה צמות ואני אחרי מלאא זמן בלי, עשיתי לק ג'ל. אח"כ אנחנו מעבירות את היום כרגיל, בשוק, ארוחת בוקר, מביאות את הילדים מהגן, כשהם יוצאים מאושרים מהגן ומספרים לי את החוויות שלהם בהתלהבות אני מבינה כמה, למרות שקשה לי להיפרד מהם בבוקר ולשלוח אותם לגן, התגעגעתי גם לשמוע מהם חוויות שאין לי חלק בהן ולא חוויתי איתם…
אחה"צ ישראל יוצא רק עם יהונתן לסיור קפה, סיור בהרים ובמטעי הקפה כשהם רכובים על סוס והמדריך מסביר להם על תהליך הכנת הקפה מצמיחת הגרעין ועד הכוס…
בינתיים בבית אני והבנות מכינות מרק עוף לארוחת הערב…
זה מוזר, החיים שלנו מלאים חוויות מטורפות והרפתקאות אבל תמיד יום ההולדת יהיה יום שגרתי ורגיל נטול ריגושים מיוחדים… זה מזכיר לי מה בסופו של דבר חשוב ביותר בחיים האלה ומהו אושר אמיתי, המשפחה, הבריאות, ולהכין בעצמינו את האוכל הטעים והבריא שלנו, לשבת כולנו יחד לאכול ולשמוח…
אחרי ההתלהבות הראשונית ממדינה חדשה, תרבות ונופים חדשים אנחנו נרגעים, הידיעה שיש לנו כאן עוד יותר משבוע ואנחנו לא מיד זזים הלאה כמו בד"כ מכניסה אותנו לשגרה מסוימת בה אנחנו לא ממש מטיילים אלא יותר חיים, חיים במקום הזה שהוא בעצמו טיול. לקום כל בוקר לזריחה על האגם, ללכת לגן בסמטאות הציוריות, דרך הנשים בלבוש המסורתי הכובסות באגם, לקנות את המצרכים לארוחת בוקר בשוק האוטנטי, לעבוד בבית הקפה היפיפה והנעים. זאת שגרה מבורכת של נוודות ואנחנו מתמסרים אליה.
אודות חו''ל כשר
אודות חו''ל כשר
