הודו - טיול חגים תשרי תשע''ט
חלק שלישי - דרמסאלה
בואו לעקוב אחרי הטיולים שלנו!
איך מתכננים טיול?
יעניין אותך גם:
יום שישי 7.9.18 מדלהי לדרמסאלה
ב4 לפנות בוקר קמנו נרגשים להמשיך את הטיול. הילדים, לבושים כבר מהלילה קמו בזריזות ואחרי שטיפת פנים ושתייה היו ערניים ונמרצים.
עובדי המלון העבירו את המזוודות מהחדר לשאטל החינמי שלקח אותנו לשדה התעופה ומהר מאד ישבנו במטוס הקטן כשאני מתפללת שהוא ישרוד את הטיסה…
שעתיים של משחקים וחוברות עבודה ונחתנו בדרמסאלה. כבר מלמעלה הנוף הוא שונה, ירוק, הררי ומלא נהרות…
נחתנו בשדה תעופה פצפון, מסלול נחיתה אחד מוקף בהרים ונוף מדהים, ירדנו מהמטוס וצעדנו רגלית אל אולם הנוסעים הקטן, פחות מדקה ואנחנו בפנים… תוך כדי הסבלים הורידו את המזוודות שלנו מהמטוס לעגלה ומשם הוליכו אותה ברגל אל המסוע היחיד, שנמצא בפתח אולם הנוסעים.
אספנו את התיקים ויצאנו מהשדה בדלת שנמצאת בדיוק מול הדלת בה נכנסנו 🙂 בחוץ היו רק מוניות קטנות עם תא מטען קטן, נכנסנו במונית רק עם חצי מהכבודה, החצי השני הונח על הגג הפתוח ללא קשירה. התחלנו בנסיעה בכבישים הצרים על סף תהום בדרך המפותלת וההררית כשהעיניים של הנהג נעוצות דרך המראה בתיקים שעל הגג, מוודא שהם לא נופלים….
בחסדי שמיים הגענו לכניסה לכפר דרמקוט, בכפר אין כניסה למכוניות או ריקשות וככה מצאנו את עצמינו ביום שישי בצהריים עומדים בפתח הכפר עם 5 תיקים ומזוודות ו3 ילדים קטנים, אין לנו מושג כמה זמן הליכה ואיך נראית הדרך לבית חב"ד, כמה כבד הציוד הזה שבעצם נצטרך לראשונה לסחוב עכשיו לבד על הגב, ואיפה נישן השבת.
כשארזנו את הציוד בחרנו בכוונה במוצ'ילות ולא במזוודות כי כך נכון יותר להתנייד בהודו, גם בררנו כל פריט כדי שהמוצ'ילה לא תהיה כבדה מידי, הרי נצטרך לסחוב אותה על הגב, ובכל זאת חשבתי שברגע האמת תמיד נמצא הודי שבשביל כמה שטרות יסחב בשבילי… אז שנייה לפני שאני מעמיסה על עצמי את המוצ'ילה אני עוד מחפשת אותו בעיניי ומבינה שהגיע רגע האמת!
אנחנו מתחילים ללכת, המוצי'לה כבדה מאד על הגב, ביד אחת מזוודה כבדה וביד השניה 2 ילדים. השביל צר ואנחנו חולקים אותו עם פרות וכלבים (אמאל'ה כלבת!) ואין לאן לברוח, מצד אחד הר, מצד שני תהום פעורה. ועם כל זה אני בהיי! נהנית מכל רגע! אני המפונקת והפחדנית! אני כאן בהודו עם הילדים בלי עזרה משום הודי!
אחרי כ15 דקות שנדמו כנצח בדרך הבוצית והמלוכלכת הגענו לבית חב"ד, סופסוף הנחנו את כל החבילות, הילדים התיישבו על חבילת במבה, אני פשוט התיישבתי ורק ישראל רץ לחפש גסטהאוס לשבת.
אחרי חצי שעה של חיפושים נמרצים התברר שדרמקוט מלאה עד אפס מקום, וגם אם היה לנו מקום פנוי הדרך ההררית קשה מידי ולא מתאימה למשפחה שלנו.
בינתיים הודיעו לנו שיש עבורנו חדר פנוי בגסטהאוס של חב"ד בכפר בגסו הסמוך, העמסנו שוב את התיקים והילדים ועשינו את הדרך חזרה אל מחוץ לכפר! שם לקחנו מונית לבית חב"ד בבגסו, הייתה לנו אופציה לבחור ב2 חדרים לא נקיים במיוחד, עם זרם חלש במקלחת בקומה רביעית, או חדר אחד קטן שעוד לא פונה (הייתי אז תמימה ונאיבית וחשבתי שאולי ינקו אותו טוב יותר…) בקומה ראשונה. דיברו גם על אפשרות שאולי יתפנה באחת הקומות הנמוכות חדר קצת יותר מרווח מהחדר בקומה הראשונה, אז ישבנו וחיכינו במרפסת הכניסה, איפה שה-כ-ל קורה… האנשים, השיחות, ההכנות…והכרנו בינתיים את השליחים המדהימים אברהם ושרה לנדו וילדיהם המתוקים ועוד המון אנשים מקסימים שהגיעו לעזור בהכנות לשבת.
שעתיים לפני שבת כשלא התפנה חדר מרווח החלטנו לקחת את החדר הקטן בקומה הראשונה, אלא שאז ההודים כבר היו עסוקים מידי בהכנות ונאלצנו לנקות ולהכין לכבודנו את החדר לבד. (אח"כ הבנתי שעדיף כך…) הילדים נשארו למטה ואנחנו נכנסנו, הורדנו מצעים, טאטאנו ושפכנו המון המון מים. את המקלחת והשירותים ניקיתי בהמון מגבוני חיטוי בתוספת כל החומרים ששרה השליחה המהממת הביאה לי, וכשהגיעה הרגע לנגב פתחתי סמרטוט חדש מהאריזה ואז הבנתי למה החדרים מלוכלכים… מישהו לא הבין את הקונספט של סמרטוט בהודו, מיד כשפתחתי את האריזה הכיור והרצפה התמלאו בחול ומלא מלא אבק! זרקתי מהר את ה"סמרטוט" המשוכלל ואחרי שטיפה נוספת ניגבנו את החדר במגבות. במשך השבוע בו שהינו בבגסו חזרתי על הפעולות האלה פעמיים ביום…
כשהחדר היה סופסוף נקי התפנינו להתכונן לשבת, הילדים הלכו לישון כדי שיהיו רגועים בסעודת השבת ואנחנו ירדנו לתפילה והדלקת נרות באולם מתחת לחדר שלנו. הסידור של חדר בתוך בית חב"ד כ"כ קרוב לאולם היה נח מאד ושווה את הצפיפות ואי הנוחות.
לקראת הסעודה הערתי את הילדים והורדתי אותם לאולם, זה היה מוקדם מידי בשבילם והם היו עייפים ועצבניים לאורך כל הסעודה.
בית חב"ד בדרמסאלה הוא בית חב"ד למטיילים שמתקיים מתרומות ומהתשלום שחלק מהאורחים משלמים על הסעודות בו. כיוון שרב התיירים הם תרמילאים דלי תקציב גם הקופה של בית חב"ד דלילה… בנוסף לזה את רב מצרכי המזון צריך להטיס מהארץ או מדלהי ולכן סעודות החג, השבת וגם הארוחות במסעדה מורכבות בעיקר מבצק וירקות ומעט עוף. יין לקידוש נשמר כמעט בכספת… (מותר להביא בקבוק יין אחד לכל נוסע, ולכן יין כשר הוא מצרך נדיר בהודו)
למרות הכל אברהם ושרה מארחים כ300 איש בכל סעודה מבלי שיחסר דבר לאיש. יש אפילו מנות מיוחדות לצמחונים! האווירה מדהימה ותוססת ולכל דורש ניתנת האפשרות לשאת דרשה (אחרי שאברהם משליט סדר ושקט בעזרת ה"ששש" המפורסם…) היה מרתק!
שבת, 8.9.18 בגסו- דרמסאלה
בשבת בבוקר התעוררנו מוקדם כהרגלינו, אחרי קפה (עם חלב מהבית…) ועוגה (מהבית…) ואחרי שהילדים קצת שיחקו פקעה סבלנותי ויצאתי עם הילדים לראות את הכפר בו אנחנו נמצאים, ראינו את הנופים, האנשים, המקדשים, הסמטאות הצרות, החיות והבתים ונהנינו מכל רגע, אחרי כחצי שעה הבנתי שישראל עלול לדאוג כי לא הודעתי לו בכלל שיצאנו.
התחלנו לחזור לכיוון בית חב"ד ואז הגיעה מולנו שיירת חמורים, נצמדנו לצד השביל הצר ורותי נפלה לתעלת מים קטנה ועל שיח סרפד דוקרני, גופה התמלא בפריחה שנראתה כמו עקיצות רבות והיא בכתה מכאב. בבית חב"ד טיפלנו בה ואת המשך השבת בילינו במנוחה, אוכל וחברה טובה בבית חב"ד.
במוצ"ש אחרי שהשכבנו את הילדים ישראל יצא עם ערימת הכביסה למכבסה בגסטהאוס הסמוך ולברר אם יש חדר פנוי עבורנו במקום שיותר מזכיר מלון, אח"כ התברר שאין בכלל דבר כזה בבגסו.
יום ראשון 9.9.18 ערב ראש השנה
בבוקר יום ראשון, ערב ראש השנה יצאנו מוקדם לחפש אולי התפנה חדר מרווח ונקי יותר, עברנו מ"מלון" ל"מלון" ובכולם מצב החדרים היה דומה לחדר שלנו בבית חב"ד, העדפתי להישאר שם, איפה שהילדים יכולים לצאת לבד מהחדר ועדיין להיות בטוחים, איפה שיש להם חברים ולא צריך ללכת בגשם ובבוץ אחרי הסעודות.
ארוחת הבוקר שלנו כללה חביתה חריפה עם פלפל צ'ילי וצ'פאטי, מזל שלילדים נשארו לחמניות וממרח שוקולד מהארץ.
בזמן שניקיתי וסידרתי שוב את החדר שלנו,הקטנים מצאו חברים ומשחקים והגדולה נהנתה לעזור בהכנות לחג, הם לא ממש שמחו להצטרף כשלקחנו אותם לטיול במפלים.
יצאנו מבית חב"ד והתכוונו ללכת למפלי דרמקוט, אנשים ששאלנו בדרך הפנו אותנו לכיוונים שונים ובסופו של דבר הבנו שהמפלים של דרמקוט רחוקים וההליכה אליהם מסובכת מידי בשעת צהריים כזאת כשהילדים עייפים ובקושי מוכנים ללכת 2 פסיעות בתוך הכפר…
הומלץ לנו ללכת למפלי בגסו הסמוכים. צעדנו ברחוב הראשי של הכפר, עברנו את בריכה השחיה, עוד עיקול קטנטן והופ! אנחנו בעולם אחר! טבע עוצמתי ומטורף מנוגד לחלוטין לכפר הצפוף שהיינו בו עד לפני רגע, נפרש לנגד עיננו. מפל ענק זורם בעוצמה מתוך ההרים, בין העננים והסלעים! כדי להגיע לראש המפל יש לעלות מדרגות רבות, מזג האוויר בדרמסאלה אמנם קריר ונעים אבל הלחות הגבוהה ועייפות הצהריים הכבידו על הקטנים והדרך ארכה זמן רב מאד. הנוף המדהים מלמעלה היה שווה את הדרך הקשה.
חזרנו בזמן להתארגן ולנוח לקראת סעודת החג ההמונית. משפחות עם ילדים (סה"כ 5 משפחות) הושבו בחדר המסעדה הקטן בו ניהל הרב שיבי פרומן סעודת חג ידידותית לילדים עם יחס אישי לכל ילד. באולם הגדול ובמרפסות הושבו מאות הצעירים שהגיעו לחגוג את ראש השנה בבית חב"ד בבגסו.
בבוקר החג התעוררנו וחיכינו לאנשים שישלימו מניין לתפילה, כשעבר הזמן וגברים לא הגיעו הלכו הרב אברהם ומעט הגברים ששהו במקום להתפלל בבית חב"ד בכפר דרמקוט הסמוך. הנשים והילדים הלכו להתפלל בבית היהודי, ירדתי עם הילדים לראשונה לבית היהודי, הדרך ארוכה במדרון תלול, רצופה אבנים ובוץ ולא קלה להליכה גם בלי ילדים. הרגשנו התרוממות רוח לראות בדרך גברים רבים צועדים עטופים בטליתות בכפר ההודי הנידח. הבית היהודי היה עמוס מתפללים ומתפללות, התפילה נערכה על גג המבנה אליו מובילות מדרגות גבוהות ללא מעקה. הילדים נשארו לשחק בחדר המשחקים המוגן בקומה הראשונה. מיד לאחר התקיעות בבית היהודי חזרנו לתקיעות ומוסף בבית חב"ד. הרב הביא עמו אנשים למניין מבית חב"ד בדרמקוט…
אחרי הסעודה השכבנו את הילדים ויצאנו עם הרב ומשפחתו וחברים רבים לתפילת תשליך במפלים, כן. אותם מפלים שביקרנו בערב החג. הפעם בלי הילדים ירדנו עד המפל עצמו ואמרנו תשליך סמוך למים, הכי מרגש! תוך כדי תפילה החל לרדת גשם שבשניות הפך מטפטוף למבול. התחלנו לרוץ לכיוון בית חב"ד עוברים מסככה לסככה בדרך, בכל מחסה מחכים מעט לראות אולי ייחלש הגשם אבל הוא רק מתגבר. ובכל עצירה מוצאים עוד יהודי שלא שמע תקיעת שופר ותוקעים בשבילו. דווקא בקצה העולם החגים חגיגיים ומטהרים יותר…
סחוטים מכף רגל עד ראש אבל מרוגשים מהחוויה חזרנו לחדר להחליף בגדים ולנוח, בערב שוב סעדנו בחדר המשפחות והילדים נהנו מחברת הילדים והאווירה.
בבוקר השני של ראש השנה היה מניין. התפילה נערכה באולם הגדול והילדים שיחקו בחדר המסעדה הסמוך ולראשונה מאז הפכתי לאימא הצלחתי להתפלל תפילת ראש השנה מתחילתה ועד סופה. רק בשביל זה היה שווה להגיע להודו…
יום רביעי 12.9.18
מוקדם בבוקר יצאנו בריקשה לכפר נאדי. הלכנו לקצה הכפר לתצפית מדהימה על הנוף ומשם התחלנו לרדת ברגל, נערה הודית שפגשנו בדרך לקחה אותנו בדרך קיצור והגענו לכפר הילדים הטיבטי.
הילדים היו בשיעור התעמלות ושיחקו בחצר כשהגענו, התיישבנו על הגדר, אכלנו ארוחת בוקר וצפינו בהם משחקים. הם רגילים לתיירים שצופים בהם וזה לא הסיח את דעתם. אח"כ הלכנו למשרד וקיבלנו מלווה לסיור מודרך בחדרי המגורים, החצרות וכיתות הלימוד. כפר הילדים הטיבטי הוא מתחם ענק, מלא מבנים בהם מתגוררים כ12 ילדים ואף יותר בחדר אחד. ביחס להודו המקום נקי ומטופח והילדים נראים מטופלים היטב אבל ביחס לחיים שלנו בישראל המראות היו מעוררי רחמים. ראינו את הילדים מאושרים כל כך בחלקם והבנו כמה מעט אנחנו באמת צריכים בשביל להיות שמחים.
יהונתן חשש שאנחנו סוקרים את המקום כדי לשלוח אותו ללמוד שם והתחיל לבכות שהוא לא רוצה לעבור לשם 🙂
מכפר הילדים הטיבטי לקחנו מונית לכפר דרמקוט, ירדנו לפני הכניסה לכפר וצפינו בעשרות קופים מפרקים את פח האשפה הגדול. אח"כ בכניסה לכפר מצאנו גינת שעשועים קטנה והקטנים קפצו עליה כמוצאי שלל רב למרות המגלשה הגבוהה מידי והנדנדה הרעועה…
אחרי ארוחת צהריים בשרית טובה בבית חב"ד חזרנו ברגל לבית חב"ד בבגסו, הדרך מדרמקוט לבגסו לא ארוכה אבל היא טיול בפני עצמו, מסלול הליכה סלעי בין נהרות מפלים ופרות…
בדרך עצרנו בסוכנות נסיעות של שמש, שזה מן הסתם השם שהדביקו לו המוני הישראלים שגודשים לו את המשרד הצפוף, שמש כבר דובר עברית שוטפת והוא מדפיס במרץ כרטיסי טיסה ומזמין רכבים, אוטובוסים וטיולים.
כשהגיע תורינו סגרנו נהג שייקח אותנו למחרת בבוקר למנאלי בטויטה אינובה, רכב 7 מקומות מרווח והרכב הכי טוב שניתן להשיג בהודו…
מיד כשהגענו לבית חב"ד התחיל המבול, כמו כל יום בשעות הצהריים ואת שאר היום העברנו במסעדה של חב"ד משחקים,נחים, אוכלים ואורזים לקראת המעבר למנאלי.
בואו לעקוב אחרינו!
איך מתכננים טיול?
יעניין אותך גם: