לטייל זה לחיות - שבוע 67-68
קנקון מקסיקו
22.12.2020-3.1.2021
אחרי חודש בקוזומל וחמישה חודשים במקסיקו הרגשנו שמיצינו את מקסיקו ואנחנו מוכנים להרפתקה חדשה – למדינה חדשה. אבל אנחנו כבר כאן… באזור הכי מתוייר במקסיקו ובדיוק עליו נדלג? החלטנו להישאר במקסיקו, לתקן בקנקון את האייפון שלי ולקוות שבליז תיפתח בינתיים…
הפרידה מקוזומל אחרי חודש שלם הייתה לא קלה, התחברנו ממש לכל האנשים באי! בבוקר הילדים עוד הלכו לגן ואנחנו עשינו סיבוב פרידה והעמסנו את הרכב, כמו תמיד אחרי חודש במקום אחד הוא עמוס בכל החפצים המיותרים שצוברים כשגרים ולא נודדים…
הגענו למעבורת חצי שעה לפני שעת ההפלגה של הצהריים, כמו שאמרו לנו שצריך לעשות… והלם! לא רק שהמעבורת כבר מלאה ועמוסה במכוניות ואין לנו מקום, יש כבר תור ארוך למעבורת של אחה"צ. מה שאומר שאנחנו חייבים להישאר עם הרכב ולהמתין שעות ארוכות ועד שנגיע לקנקון יהיה כבר ערב! ועוד לא אכלנו ארוחת צהריים!
אנחנו מזמינים ארוחת צהריים ושתיה למעבורת, אוכלים וממשיכים בהמתנה. ההפלגה במעבורת הרכבים אורכת כ3 שעות ובשעת ערב אנחנו מגיעים לפלאיה דל כרמן, משם שעה נסיעה לקנקון, קניה בוולמרט..ורק לקראת 10 בלילה מגיעים סופסוף לבית בקנקון!! ישראל מכין מיד ארוחת ערב מפוארת, אני פורקת ומקלחת את הילדים והיום הארוך והמייגע הזה נגמר בשלווה וזה מה שחשוב… סוף טוב – הכל טוב!
בבוקר ישראל מיד יצא לחנות של אפל לבדוק אם אפשר לתקן את האייפון שלי שכזכור מהפרק הקודם, הפסיק לפעול אחרי שהכנסתי אותו לים ואני התנזרתי לחלוטין מרשתות חברתיות עד שהוא יתוקן…
במעבדה נקבע מותו הסופי! למרות האחריות הודיעו שמכשיר חדש אוכל לקבל רק בהשתתפות עצמית של 700 דולר!
אחרי כמה ימי אבל שבהם עדיין נשארתי מנותקת מהרשתות החברתיות וראיתי כי טוב החלטתי שאני לא מעוניינת לחזור אליהן ב"פול טיים ג'וב" כמו שהייתי בעבר… כיוון שאני בכל זאת עדיין צריכה להתפרנס ומהעבודה הזאת התפרנסתי, החלטתי לתת צ'אנס לבקשה שחזרה על עצמה יותר משנה בקרב הצופים ולפתוח מועדון חברים בתשלום.
למה מועדון? כי הצופים, שביקשו בעצם לשלם על משהו שנתתי כל הזמן בחינם… הבינו שכיוון שאני צריכה לתזמן את הסטורי והסטטוסים לזמני צפיה, וצריכה גם לפרסם פרסומות כדי להתפרנס וגם לענות למאות אנשים על כל סטטוס, אני לא מספיקה לשתף בכל התוכן שאני יוצרת כל יום, בכל התמונות והחוויות שלנו והם בעצם מפסידים המון!
בשבילי, מועדון זה אומר שאני ממשיכה להתפרנס ממה שאני הכי אוהבת, לשתף את הצופים שלי בכ-ל התמונות והחוויות שלנו בלי להתעסק עם פרסומות והכי חשוב, לא צריכה להיות בטלפון כל שעות היום והלילה אלא יכולה בשעתיים בערב להעלות את כל התמונות והסיפורים מכל היום וכולם בטוח יצפו בזה, הם הרי משלמים בשביל לצפות ומצפים לתוכן הזה…
סטטוסים בתשלום זה משהו שעוד לא קיים! בטח לא במגזר החרדי ולכן אני מפרסמת את המועדון החדש בחשש ומופתעת מכמות האהבה והפרגון ומכמות המצטרפים! יצאנו לדרך חדשה!
האטרקציה העיקרית שיש באזור המתוייר של מקסיקו מלבד החופים היפים זה הסנוטות, בולענים שנפערו באדמה ומלאים במי תהום, כמו כל אתר טבע במקסיקו הכניסה אליהן היא בתשלום, אלא שבניגוד למפלים ואתרי המורשת במדינות הפחות מתויירות, שם מחיר הכניסה הוא אפסי, כאן זה כבר יקר יותר ומשמעותי כשנכנסים משפחה שלימה.
התמקמנו בקנקון שהיא בירת התיירות של מקסיקו אבל באופן מפתיע, לכל אתר ואטרקציה צריך לנסוע לפחות שעה וחצי מקנקון, כנראה שהיא בירת תיירות רק למי שמגיע למלון הכל כלול ושופינג של מותגים…
כשאנחנו מבינים שבשביל לבלות בסנוטה נצטרך גם לנסוע רחוק (אחרי חודש באי הקטן בלי להזיז את הרכב כל נסיעה היא ארוכה…) וגם לשלם סכום נכבד יורד לנו קצת החשק לטייל… אבל חייבים לראות לפחות סנוטה אחת אז יוצאים לסנוטה דיזנטופ.
סנוטה דיזנטופ הוא שם של אתר שמכיל שתי סנוטות, הדרך אורכת כשעה וחצי ועוברת בכביש אגרה שעולה 16 דולר!! בכניסה למדינת יוקטן עומדים "סדרנים" שמפנים את התיירים לצד הדרך שם יש לשכת תיירות. אני שמה לב שהמקומיים ממשיכים כרגיל, וכשה"סדרן" שואל לאן אנחנו נוסעים ומשקר לנו שהמקום סגור אני מבינה שיש כאן ניסיון סחיטה… להכניס אותנו ללשכת התיירות ולמכור לנו ביוקר כניסה לסנוטה אחרת…
אנחנו מתעלמים ממנו וממשיכים בדרך והסנוטות כמובן פתוחות. הכניסה עולה 125 פסו פלוס 30 פסו לחליפת הצלה לכל אחד.
אנחנו יורדים בשתי גרמי מדרגות תלולים לסנוטה הראשונה שנראית כבריכה בתוך מערת נטיפים, חור בתקרה מאפשר לאור השמש לחדור פנימה ולהאיר את המים הכחולים הצלולים.
המים בעומק 35 מטר, קרים וצלולים שאפשר לראות סביבנו דגים גם בלי לצלול…
כולנו נכנסים יחד למים אבל אני ממצה תוך רגע ויוצאת.. לסנוטה הבאה רק ישראל רותי ויהונתן נכנסים, השילוב של מקום סגור עם מים עמוקים וקפואים מהווה בשבילי סיוט ולא חוויה… אבל הם נהנים מאד גם בסנוטה השניה שנראית כמערת נטיפים חשוכה עם תקרה נמוכה ונטיפים שמגיעים ממש לתוך המים.
אנחנו מסיימים את הבילוי בסנוטות מוקדם יחסית שיש מספיק שעות אור ולכן בדרך חזור אנחנו לא נוסעים בכביש האגרה ומאריכים את הדרך ב50 דקות של נסיעה מרתקת בכפרים היפים ונהנים מהנוף האנושי והתרבות השונה.
אחרי הטיול לסנוטות הבנו שהספיקה לנו אחת (או שתיים) בשביל הקטע ואין לנו עניין בביקור בעוד כאלה.. מה שאומר שלא נשאר לנו הרבה מה לעשות בקנקון… כמובן שאפשר לעשות אטרקציות יקרות כמו מצנחי רחיפה, פעילויות מים ופארקים אקסטרימיים יקרים להחריד אבל כל אלו לא בשבילינו.. אנחנו נהנים יותר בטבע החינמי והרבה פחות מאטרקציות יקרות.
לכן את הימים הבאים אנחנו מבלים בבריכה הענקית ובגינה במתחם הבניין שלנו, בלימודים ובבישולים וכמובן קצת ים פה ושם ואיזה גינה מחוץ למתחם…
איסלה בלנקה (בתרגום חופשי- אי לבן) הוא חוף במרחק חצי שעה נסיעה צפונית לקנקון, הדרך אליו היא דרך עפר קופצנית מלאה בבורות וחול ים טובעני אבל הטויוטה הזקנה והטובה שלנו שורדת את הדרך למקום הקסום הזה! מצד אחד לגונה גדולה, מקום שנראה כאילו היה בו ים שהתייבש… ומצד שני חוף טורקיז עם גלים גבוהים!
יהונתן ויעל מתחילים כמו תמיד במשחק תופסת עם הגלים ואח"כ יהונתן נכנס כמו ישראל למים העמוקים ונהנה לצלול מתחת לגלים. כשאני נלחצת מידי מהגלים הגבוהים הם יוצאים מהמים ובונים מהחול הלבן את הר סיני עם לוחות הברית…
החבילה מישראל הגיע למקסיקו עוד כשהיינו בקוזומל, אבל היא הגיעה למקסיקו סיטי ולא הצלחתי לשנע אותה לקוזומל.ככה היא שכבה בסיטי עד הגיעה אלינו בטיסה לקנקון…
בחבילה היקרה נשלחו אלינו בגדי שבת והתחפושת של שני, אותה תחפושת בה התחפשו גם רותי, יהונתן ויעל כשהיו בגילה!
כמובן שמיד יוצאים להצטלם עם הבגדים החדשים…
תרומה להחזקת ופיתוח האתר
לשמחתי הרבה, מאז עלה האתר לאוויר גולשים רבים נעזרים, לומדים, משתפים ומגיבים.
בכוונתי להמשיך ולפתח את האתר ולהוסיף בו אפשרויות וכלים נוספים עבור כולם.
כידוע לכם, פיתוח ותחזוקת האתר עולים לא מעט ומצריכים זמן עבודה רב.
אני מזמינה אתכם לתרום ולהיות שותפים באחזקת האתר ובפיתוחו – איש כפי יכולתו.
כדי שאוכל להמשיך לעדכן ולתחזק את האתר למענכם.
התרומה כאן מתבצעת באמצעות מערכת PayPal בצורה מאובטחת ופשוטה ביותר.
תודה!
המסע שלנו ממשיך! כל התמונות, הסרטונים והתשובות לשאלות שמעניינות אתכם מחכים לכם באינסטגרם
שבוע 69 איסלה מוחרס