לטייל זה לחיות - שבוע 80
בת מצווה בניקרגואה
21-28.3.21
בלילה שבין מוצ"ש לראשון לא ישנו יותר מידי, ב5 וחצי כבר כולנו ערים אז מתארגנים בזריזות, תפילה, ארוחת בוקר, העמסה של הרכב בכל הציוד…ויוצאים בזריזות לדרך! יש לנו נסיעה ארוכה מאד ואחריה צריך להכשיר מטבח ולהכין עוגות לבת מצווה של רותי!!
הרכב עמוס בציוד וגם באוכל מוכן לנסיעה הארוכה, מצב הרוח בשמים וגם הדרך יפה ומעניינת. עדר של פרות חוצה את הכביש מולנו כמו בהודו ואנחנו שמחים שיצאנו מוקדם, כך נהיה מוכנים לכל עיכוב בדרך…
אנחנו מגיעים לגבול, נכנסים למשרדי הגבול בהונדורס ומהר מאד מחתימים את הדרכונים ומוציאים אישור על הוצאת הרכב מהונדורס. שמחים ומרוצים אנחנו חוזרים לרכב וממשיכים לגבול של ניקרגואה ושם מתחילות הבעיות… קודם מבקשים את הדרכונים ומלא מסמכים… הכל בסדר יש לנו הכל. אח"כ טוענים שבדיקות הקורונה שלנו לא טובות ושולחים אותנו לעשות בדיקות חדשות בהונדורס, במרחק שעה נסיעה מהגבול!!!
לחזור להונדורס, שנמצאת ממש מאחורינו אומר להיכנס שוב למשרדי הגבול, להחתים שוב דרכונים על עוד כניסה להונדורס, להסדיר שוב את הרכב ולשלם על ההכנסה שלו ואז לנסוע שעה, לעשות בדיקת קורונה, להמתין לתוצאות ולקוות שהן כולן שליליות, לחזור שעה נסיעה, לעבור שוב! במשרדי הגבול של הונדורס ולהחתים יציאה ואז להגיע שוב לניקרגואה!!
מיואשים ומתוסכלים מבינים שאין לנו שום ברירה אחרת אנחנו חוזרים להונדורס, הפעם יש תור ארוך במשרדי ההגירה שלהם אבל למזלנו אחת הפקידות מזהה את ישראל מקודם, מבינה את המצב ועוזרת לו לזרז את התהליך. אח"כ אנחנו נוסעים שעה בתוך הונדורס לעשות את בדיקת הקורונה הראשונה בחיים שלנו (וגם היחידה שעשינו במשך שנתיים של קורונה).
כולנו לחוצים מאד מהבדיקה, מלבד שני שממש רוצה להיות כמו כולם ומחכה לתורה! אנחנו עוברים אותה לפי הגיל, אבא אמא, רותי יהונתן יעל ושני… בזמן ההמתנה לתשובות אנחנו "פותחים שולחן" במרפאה ומנצלים את הזמן לארוחת צהריים… אמנם יצאנו ב7 בבוקר אבל כל הנסיעות והעיכובים האלה ארכו זמן ועכשיו כבר צהריים…
הבדיקות כמובן שליליות, אנחנו נפרדים מכמה מאות שקלים ונוסעים שוב שעה לכיוון הגבול, שוב מחתימים יציאה ומשחררים את הרכב ושוב מגיעים לגבול ניקרגואה…
הבדיקות שלנו ללא רבב, את הדרכונים ושאר המסמכים הם כבר בדקו פעם אחת היום ובכל זאת עוד לפני המשרדים הם מעכבים אותנו הרבה זמן… אנחנו מגיעים סופסוף למשרדי ההגירה, גבולות רבים מאחורינו ואנחנו יודעים שתהליך מעבר הגבול לא אורך בשום מקרה יותר משעה! שוב אנחנו מודים שקמנו ויצאנו מוקדם ועדיין נגיע באיזה שהיא שעה שפויה לבית בניקרגואה למרות שגם אחרי מעבר הגבול יש לנו יותר מ4 שעות נסיעה.
אבל במשרדים הכל הולך כביכול כמו שצריך אבל ל-א-ט!!! ההרגשה היא שלפקידי הגבול יש מטרה להוציא לתיירים את הנשמה עד שיחליטו לוותר על הכניסה לניקרגואה. לוקחים לנו את הדרכונים כמו לכולם, את כל האחרים משחררים מיד ואותנו, התיירים היחידים מעכבים, מניחים את הדרכונים שלנו בצד והולכים לנוח, הולכים לטפל באחרים… רק למרוח זמן. אח"כ מכניסים את ישראל לחדר חקירות ושואלים אותו כמה כסף יש לו, לכמה זמן הוא הגיע ומבקשים אישור הזמנה של מלון, כשהוא מראה אישור הזמנה של דירת איירבנב הם לא מכירים את המושג הזה ומקשים עם מיליוני שאלות עד שצדיק אחד בסדום מוכיח את השאר ומשחרר אותו… אבל זה לא נגמר!!! זה רק שלב החתמת הדרכונים… עכשיו הם רוצים להעביר את החפצים שלנו בשיקוף!!! הרכב שלנו עמוס יותר מאי פעם יש לנו צידנית מלאה בשר!! למזלנו שוב מרחמים עלינו ומוכנים להעביר רק 3 מזוודות שהפקיד יבחר… הוא לא בוחר בצידנית הבשר… אנחת רווחה…! כמובן שגם כאן הכל לאט… ואז צריך לעמוד בתור של משרד התחבורה כדי להסדיר את הרכב. תור ארוךךך שלא זז!! שעות!! בסופו של דבר תהליך שלא אמור לארוך יותר משעה אורך קרוב ל4 שעות!!! ורק אחרי השעה ארבע אחה"צ אנחנו עוברים בסופו של דבר את הגבול!!
ניקרגואה יפה ומרשימה אבל אי אפשר להתעלם מהעוני והעובדה שהם נשארו תקועים בשנות ה50 ולא התקדמו עם העולם… אומרים שניקרגואה יפה כמו קוסטה ריקה אז מה הסיבה שקוסטה ריקה עשירה ומתויירת וניקרגואה ענייה? (חוץ מהשפעת השם.. פירוש השם קוסטה ריקה הוא "החוף העשיר") בנקירגואה אין הכנסת אורחים, הם לא ששים לשתף את היופי של המדינה שלהם עם אחרים ולכן הם תקועים…
ראינו עוני בהרבה מקומות בעולם, אבל בניקרגואה זה נראה גרוע יותר! אנשים חיים בשדות צחיחים ויבשים בתוך שקיות אשפה!! לא ברזנטים כמו בהודו, לא פחונים כמו במקומות אחרים.. שקיות ניילון!! בלי מקור מים קרוב בחום הכבד! מרוב הלם העיניים שלי קרועות בחלון ואני אפילו לא מצלמת!
אחרי כמה דקות נסיעה, כאילו לא הספיק מה שהעבירו אותנו בגבול, עוצרת אותנו שוטרת… היא בודקת את אישור השהיה של הרכב בניקרגואה ומוכיחה לנו כמה אסור להקל ראש בבירוקרטיה הזאת… אנחנו כבר עייפים בשביל להתעצבן, מקבלים גם את העיכוב הזה בחיוך וממשיכים הלאה. רק ב9 בערב אחרי 13 שעות בדרכים אנחנו מגיעים סופסוף לבית בניקרגואה. כבר חושך ואי אפשר לראות את הנוף אבל הבית נראה יפה. אנחנו מקלחים ומשכיבים את הילדים, פורקים הכל ולמרות העייפות מהיום הארוך והמתיש אני מכשירה מטבח ומתחילה להכין את הבת מצווה של רותי.. התנור לא טוב ולכן לוקח לעוגה 3 שעות להיאפות מקום שעה… בזמן שאני מחכה עליה ישראל ואני עורכים שולחן לבת מצווה, מנפחים ותולים בלונים…
החלום של רותי היה בת מצווה עם משפחה וחברות, לא הצלחנו להביא אף אחד מהמשפחה ויצא שחוגגים במקום בלי אנשים בכלל.. רק אנחנו לבד.
ידעתי שאם רותי תהיה שותפה להכנות לבת מצווה שלה היא בכלל לא תרגיש שחגגו לה, לכן החלטנו שנעשה הכל בהפתעה. כדי שנוכל לשמור על ההפתעה חייבים להכין הכל בלילה ולחגוג על הבוקר כשהיא קמה…
בבית בניקרגואה אין מזגן, אנחנו הולכים לישון קרוב ל2 בלילה עם חלונות פתוחים, כל הלילה רוחות פרצים מפריעות לי לישון ובחמש וחצי בבוקר קופי השאגן על העצים מסביב לבית כבר מעירים אותנו. אנחנו קמים ומגלים שכל הבלונים שתלינו אתמול עפו וגם השולחן שערכנו נהרס… מכינים הכל מהר שוב פעם לפני שרותי קמה.. וב7 בבוקר כבר אוכלים ארוחת בוקר של חגיגת בת מצוה….
לי לא חגגו מסיבת בת מצווה בגיל 12 ולכן מהיום שרותי נולדה בט' ניסן תכננתי את מסיבת בת המצווה שלה… יותר נכון את חגיגות… ידעתי שאירוע בט' ניסן יהיה בעייתי עם הרבה אורחים ולכן תכננתי שביום ההולדת, בתאריך האמיתי נחגוג רק ההורים עם בת המצווה בכותל, עם שרשרת זהב ומסעדה נחמדה ואת המסיבה נעשה עוד לפני התאריך… אז עוד לא יכולתי לדמיין אפילו איך יראו החיים שלנו 12 שנים קדימה 🙂
שנים של תכנונים נגוזו והייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש ולהפיק לה בת מצווה שתשמח אותה ולא תשאיר לה משקעים…
הכנתי לישראל רשימת קניות מדויקת שכללה כל דבר שרותי חלמה עליו בחודשים האחרונים והוא התרוצץ בלי נשימה כדי להשיג הכל הכל! כולל בורקסים!! כמה לא פשוט להשיג בורקס קפוא בניו יורק!
בתפריט: עוגת גבינה בניחוח הדרים של קרין גורן, בורקסים, מעדנים, במבה, קליקים, גליליות ממולאות קצפת ועוד כמה ממתקים..
וכדי לכפר על המתנות שלא הביא אף אחד מהאורחים שלא הגיע, קנינו לה שעון, עגילים, ומשהו שהיא חלמה עליו אבל לרגע לא האמינה שבאמת תקבל: מצלמת גו פרו!!!
שלא תטעו… עם כל ההתלהבות וההלם מהמצלמה העיניים שלה נצצו יותר כשראתה את הבורקס 🙂
אחרי ההתרגשות מהחגיגה ונפילת המתח נופלת עלי עייפות היסטרית, אני משכיבה את שני לשנת הבוקר שלה ונרדמת איתה בעצמי. ישראל לוקח את יעל ויהונתן לסיבוב בעיירה אליה הגענו והם מגלים גינה מושקעת מאד ביחס למה שהיינו מצפים למצוא בניקרגואה…. שאר היום עובר בעצלתיים וכולנו מתאוששים מהאתמול הקשה, השינה המאוחרת, הקימה המוקדמת וההתרגשות מהבת מצוה…
למרות שרק הגענו אתמול בלילה מגיעה אלינו עוזרת לעשות כביסות , בדירה אין מכונת כביסה ויוצא זול יותר להביא אשה שתכבס ידנית יום שלם מאשר לנסוע חצי שעה כל צד לעיר בשביל מכבסה…
למחרת אני מנצלת את בגדי החג היפים, החצר והסוסים הלבנים לצילומי חג (ובת מצווה) מקצועיים לילדים. אני מסיימת לצלם אותם וישראל נוסע למנגוואה, עיר במרחק 40 דקות נסיעה לעשות קנייה בפרייסמארט, הוא חוזר עם ערימות של פירות וירקות, הכשר לפסח היחיד שאפשר למצוא בניקרגואה… בינתיים העוזרת מנקה את המטבח לפסח כשאני בודקת שהכל יהיה כשר… בערב אחרי שהילדים ישנים אנחנו נכנסים למטבח ושוב מכשירים אותו, הפעם לפסח.. וגם מצפים הכל בנייר כסף -כשר לפסח למהדרין.
הילדים מתעוררים בבוקר לאווירת פסח ולמטבח המצופה ויוצאים לחקור את הבית והחצר.. הקופים על העצים, שיירות הנמלים ואפילו נחש הם מוצאים שם!! בארון בחדר שלהם הם מוצאים הרבה צעצועים וחומרי יצירה בהם הם עסוקים עד אחה"צ אז מגיעה אלינו משפחת שטרנברג, משפחה ישראלית שמטיילת בניקרגואה. אנחנו מארחים אותם במרפסת עם הרבה פירות וממתקים מהבת מצווה של רותי. אנחנו נהנים סופסוף לשוחח בעברית צברית אחרי הרבה זמן שלא היה עם מי.. והילדים נהנים לשחק עם בני גילם.
לארוחת הערב הילדים מבשלים אוכל כשר לפסח בכלי הפסח ואחרי שהם הולכים לישון ישראל ואני נכנסים למטבח ומכינים 6 סעודות שבת וחג ובתוכן 2 סעודות של ליל הסדר! ליל הסדר יוצא במוצאי שבת ויו"ט שני של גלויות יוצא עוד ליל סדר גם בראשון בלילה… גם בבוקר למחרת אנחנו ממשיכים עם ההכנות לחג, אין לנו מיקסר או מקצף חשמלי אז ישראל מקציף ידנית ביצים לעוגות. וכשהוא נוסע לעוד קניות אני מבקשת מהעוזרת עזרה בהקצפת הביצים אבל מסתבר שלמרות שהידיים שלה חזקות משפשוף כביסה הן לא מספיק חזקות להקצפה ידנית….
אחה"צ תורינו לבקר את משפחת שטרנברג, הם נמצאים בבית ממש על שפת האגם שאנחנו רואים מהמרפסת… שזה אומר כשעה נסיעה מסביב לאגם בפיתולים.. הבית שלהם קטן וחמוד עם מרפסות יפות ומדרגות ישר לשפת האגם. יש להם בדירת האיירבנב גם קייאקים לשימוש חופשי מה שמשמח מאד את רותי והיא יוצאת עם החברה לשוט. שאר הילדים נכנסים למים ורק אני נשארת עם שני על החוף…
יום שישי,היום הגדול הגיע!!! ערב שבת שבצאתה חוגגים את ליל הסדר. עוד קצת בישולים ואפיה, ועריכת שולחן יפה אפילו שזה לשבת ועוד לא לליל הסדר.. רק בשביל התמונה… ונשימה עמוקה… שלושה ימי שבת וחג לפנינו וסופסוף אפשר לנוח מהעבודה הרבה…
החג היה יפיפה, טעים ונעים. בין הסעודות הארוכות ישבנו במרפסת וצפינו בנוף המשכר, מדהים כמה לצפות בנוף זה אף פעם לא משעמם כי הוא נראה אחרת לגמרי בכל שעה ביום… ראינו גם הקופים, טיילנו בחצר הענקית ושיחקנו עם הילדים..
אודות חו''ל כשר
אודות חו''ל כשר
