אנחנו מתחילים לנסוע ולחפש מישהו דובר אנגלית ומשתדלים לא להתרחק יותר מידי מהגבול כי זה בטח כאן באזור… אין דוברי אנגלית בסביבה וללא אינטרנט אין לנו וויז או מפות (בד"כ אנחנו מכוונים מראש לכל יעד שאולי נצטרך לנסוע אליו אבל הפעם היינו עסוקים בהכנות למעבר ושכחנו להוריד מפות) וגם גוגל טרנסלייט לא עובד. אז אנחנו עוצרים בחנות הראשונה שרואים וקונים סימים. נס שיש לנו גם אייפון וגם אנדרואיד כי הפעם הסים פועל רק באנדרואיד (שלי…)

אנחנו מתקשרים לחבר שמכיר את האזור והוא מכוון אותנו לבניין משרדי ההגירה, 10 דקות נסיעה ומגיעים.

לוקח זמן להבין כבישים וכללי נהיגה במקום חדש, איפה חונים ולאן הולכים ועם כל הסרטים המפחידים שרצים לנו בראש… הרי הזהירו אותנו להתרחק מהגבול בשניה שעוברים אותו ובמקום זה אנחנו כבר שעתיים מסתובבים סביב עצמינו על הגבול! ועכשיו גם צריך לחנות ולרדת מהרכב עם הילדים! וכל הציוד שלנו ברכב!

משלמים 3 דולר לחניה, לוקחים את הילדים, המחשב והמצלמה והולכים לבניין ההגירה, משום מה רק אנחנו צועדים לכיוונו וכל שאר האנשים צועדים בכיוון ההפוך.. יוצאים ממנו. 

בפתח, השוטר לא מבין מה אנחנו מחפשים שם, כשאנחנו מסבירים ואיכשהו למרות שהוא לא יודע אנגלית הוא מבין, הוא מכניס אותנו. זאת לכאורה היציאה- הכניסה רק מהגבול מהצד האמריקאי.

בדלפק הפקידים לא מוכנים להחתים לנו את הדרכונים כי נכנסנו מהצד הלא נכון של הבניין (לא ברור איך הם שמו לב) והם אומרים שעלינו לחצות את הגבול בחזרה לארה"ב!! להתחיל את התהליך מחדש כמו שצריך.

גם בימים כתיקונם לעבור את הגבול בחזרה לארה"ב זה לא פתרון הגיוני למשפחה עם ילדים שכבר שעות בדרכים, לעבור את הגבול ממקסיקו לארה"ב זה תהליך שאורך לפחות 4 שעות, בין אם עוברים ברגל ובין אם עוברים ברכב. 

אבל בימי קורונה זה לא אפשרי בכלל כי הגבול היבשתי סגור לתיירים שאינם אזרחי ארה"ב ולא משנה אם היינו שם לפני רגע ואנחנו חוזרים למקסיקו רגע אח"כ.

למרות זאת, באין פתרון אחר אנחנו מנסים להשתחל לתור הארוך עם הרכב, למזלנו, ללא הצלחה.

אנחנו חוזרים לבניין ומנסים עם חבר דובר ספרדית להסביר לפקידים שכן יחתימו לנו או יכניסו אותנו מכניסה אחרת, וללא הצלחה. 

לרגעים אנחנו כמעט מתפתים לשכוח מהכל, להמשיך הלאה בטיול ולהתמודד עם הבעיה רק כשיתפסו אותנו… אבל זה עלול להיות מסוכן ומסובך הרבה יותר ולכן אנחנו מתעקשים לסיים את התהליך כדי שנוכל לטייל במקסיקו ללא חשש.

אנחנו מתיישבים, נזכרים לבקש מהשם שיעזור לנו. פרק תהילים והרבה אמונה ואנחנו מנסים כמוצא אחרון לעבור את הגבול רגלית. כמו ישראלים טובים אנחנו עוקפים את התור הארוך וחותכים מיד עד הגבול. טוב שלא חיכינו לשווא כי כמו שידענו, לא אפשרו לנו לעבור אפילו לא בשביל "לעשות פרסה" ולהחתים את הדרכונים בחותמת מקסיקנית. 

חוסר אונים! פתאום הבנו שאנחנו תקועים, אין לנו אפשרות להישאר במקסיקו ואין לנו אפשרות לעזוב אותה…

השוטר האמריקאי גילה מעט אמפתיה ואמר שינסה להשיג פקיד הגירה מקסיקני שיחתים לנו את הדרכונים בלי שנעבור את הגבול.

בתוך כל היאוש והתסכול אנחנו לא שוכחים גם להתרגש שעברנו למדינת עולם שלישי, לסקור אותה בסקרנות ולנסות להשוות אותה למדינות אחרות בהן ביקרנו…

אנחנו ממתינים עוד שעה ארוכה בשמש הקופחת צופים במקסיקנים בעלי הויזות והאישורים נכנסים לארה"ב כשאנחנו מסורבי כניסה.. 

בסוף הוא הגיע, פקיד ההגירה המקסיקני והכניס אותנו לאותו בניין בו ביקרנו קודם, אל אותו פקיד שקודם לא הסכים להחתים לנו את הדרכונים, אבל עכשיו כשזה עם "פרוטקציה" הוא משרת אותנו בחיוך…

עוד שעה של חתימות, מילוי טפסים, תשלום (25 דולר לאדם מעל גיל שנתיים – רק מי שמטייל יותר מחודש במקסיקו נדרש לשלם) 

עכשיו אנחנו חוקיים ויש לנו אשרת שהייה ל180 ימים. אבל צריך להסדיר גם את עניין הרכב.

כאשר נכנסים למקסיקו עם רכב צריך לשלם 475 דולר על פרמיט, רוב הסכום יוחזר כשנצא עם הרכב ממקסיקו. ובנוסף חובה לעשות ביטוח לרכב למרות שבמקרה של תאונה הוא לא באמת יכסה משהו…

הפקידים מסבירים לנו שאת הפרמיט אי אפשר לעשות בבניין הזה ועלינו לנסוע לגבול השני, שם יש את המשרד בו עושים פרמיט. אנחנו מבקשים מהם כתובת ומבינים שוב שבמקסיקו אין כתובת מדויקת, יש אזור… ושם כבר צריך למצוא לבד. 

הפקיד שהפך לאדיב מאז שהפעלנו פרוטקציה, עוזר לנו למצוא את הבניין בגוגל מפות ואנחנו מכוונים אל היעד. למרות שכיוונו באופן מדויק אנחנו עדיין מתקשים למצוא את הכתובת ובמשך שעה ארוכה ומייאשת מחפשים את הבניין. כשסופסוף אנחנו מוצאים מסתבר שצריך לצלם את המסמכים שלנו בחנות הסמוכה, אלא שהגענו מאוחר מידי והיא כבר נסגרה! אנחנו מנסים למצוא במהירות חנות אחרת שמצלמת מסמכים לפני שיסגרו גם את המשרד ומוצאים! שוב חוזרים למשרד הרישוי והפעם בעיה חדשה. בגלל שהחלפנו את לוחיות הרישוי זמן קצר לפני המעבר נדרשת עוד חותמת על המסמכים שלנו, והפקיד שצריך לחתום כבר סיים לעבוד והלך הביתה. עלינו לחזור מחר!

מכל הבדיקות והחקירות שעשינו לפני הירידה למקסיקו הבנו שמקסיקו לא מסוכנת, אם שומרים על הכללים! והכללים הם:

1. להתרחק מהגבול ברגע שעוברים אותו

2. לא להסתובב בחוץ אחרי שמחשיך

והנה כבר ביום הראשון במקסיקו אנחנו לא מצליחים לשמור על הכללים ונאלצים להזמין דירה במרחק 10 דקות מהגבול (כדי להמשיך את הביורוקרטיה מחר) ולהגיע אליה ב8 בערב אחרי שהחשיך.

למרות הכל לא הרגשנו לרגע אחד סכנה או פחד.