חאקו

לטייל זה לחיות - שבוע 85

חאקו קוסטה ריקה

22-30.4.2021

 

ביום חמישי אנחנו עוברים מהעיר סן חוזה לעיירה חאקו, הדבר הראשון שמקדם את פנינו כשאנחנו יורדים מהרכב הוא החום המהביל, אחרי הימים הגשומים והאפורים בסן חוזה כאן השמש קופחת בחוזקה.

אנחנו פורקים, אוכלים, מחליפים לבגדי ים ויוצאים, קודם כל הולכים למקום של טוני ואיזו, המרכז היהודי הכשר בחאקו שכולל מסעדה כשרה, בית כנסת ובית הארחה. כבר בדרך מתחיל לטפטף וכמובן שעדיין חם למרות הגשם והעננים. ככה זה באזורים הטרופיים, אין חורף וקיץ. תמיד חם. יש רק 2 עונות: רטובה או יבשה. ואנחנו בתחילה של העונה הרטובה.

אנחנו משלמים על סעודות שבת והולכים לים, למרות הגשם. עד שאנחנו מגיעים הטפטוף פוסק ושוכחים שהיה…

הים בדיוק במצב של מעבר משפל לגאות, הגלים גבוהים וסוחפים אבל רחוקים מהחוף ולאט לאט מתקרבים, כל גל שמגיע לחוף, למרות שהוא נמוך ונראה שגווע הוא עדיין סוחף מאד וצריך להיאבק כדי לא להיסחף. אנחנו יושבים על החוף ונזהרים מאד מהגלים המתקרבים, הילדים צמודים אלי, צוחקים ונהנים מהים שלא ראינו כמותו עדיין. ואז בשנייה אחת מגיע גל גדול וסוחף אליו את שני שהייתה צמודה אלי ובכל זאת לא הצלחתי כמה שניות שנראו כנצח לתפוס אותה. למזלנו ישראל הצליח ולא קרה לה כלום והיא אפילו לא בלעה מים אבל זה היה ממש מפחיד ואנחנו חוזרים מיד הביתה.

הבריכה בכניסה למתחם בו אנחנו גרים מגרה אותנו ומהים אנחנו קופצים ישר לבריכה לשחייה לילית קצרה ואחריה מקלחת ולמיטה…

כשהילדים ישנים אני מרתיחה מים לכוס תה חמה של שקט והולכת לחדר, אחרי דקה אני שמה לב לאור כתום וגדול מידי שמגיע מכיוון המטבח וכשאני בודקת אני מגלה גליל של נייר מגבת שעמד ליד הגז עולה באש לכיוון ארונות העץ שמעליו! אני צורחת וישראל בתושייה זורק את הגליל לכיור, פותח את הברז והאש כבתה. שתי אסונות שכמעט קרו בערב אחד! אני הולכת לישון בהרגשה רעה מאד.

Booking.com

את בוקר יום שישי אנחנו מבלים בבריכה, אחרי תקופה ארוכה (יחסית) בלי בריכה וים אנחנו נהנים מאד! הפעם שני חגורה בגלגל הים הבטיחותי שלה (כמובן רק בהשגחת מבוגר) ולהשלמת הרגשת החופש הכללית ישראל גם מביא גלידה כשרה שמצא בסופר.

בצהריים אנחנו חוזרים הביתה להתארגנות ומנוחה לקראת סעודת השבת אצל טוני ואיזו.

כבר התרגלנו שבקוסטה ריקה יורד גשם כל ערב אבל בליל שבת לא יורד גשם ואנחנו לא יודעים להחליט אם עדיף גשם וקצת אוויר או בלי גשם וחום כבד ומחניק…

MIRO MIRADOR

ביום ראשון מיד אחרי שגרת הבוקר שכולל כושר וארוחת בוקר בריאה אנחנו יוצאים לטיול בהר מירו ועולים לתצפית היפה. למרות שהג'ונגל מצל על שביל האבנים התלול חם ולח מאד והעליה לא קלה, היתושים שאוכלים אותנו בדרך גם לא מוסיפים לחוויה… אבל התצפית היפה והסיפוק שווים את הדרך.

בתצפית הראשונה אנחנו מרימים רחפן ורותי אומרת  יופי תצלמו גם את התצפית הגבוהה ובואו נרד… אבל אנחנו לא מוותרים וממשיכים גם לתצפית הגבוהה שהיא בעצם מבנה יפיפה נטוש.

מהר מירו אנחנו יורדים חזרה לרכב שלנו שחונה על החוף, אנחנו לוקחים בגדי ים והולכים לים.

בחוף הזה המים לא עמוקים והגלים רגועים יחסית לחוף הקודם בו בילינו בחאקו. אנחנו נמצאים בשעת גאות ומדהים לראות את ההבדלים!

יעל רואה ילדה חמודה ורוצה לשחק איתה, אני אומרת לה בספרדית מה לומר לילדה (מסתבר שלמדתי כמה משפטים…) והן רצות בשמחה לשחק יחד.

כשהרעב גובר אנחנו חוזרים הביתה, מכינים שייק פירות ויוצאים עם השייק ועם שקית תפוציפס לבריכה,(תפוציפס צריך כשרות. כאן יש עליו OU) זה משתיק את הרעב עד שהארוחה הבשרית תהיה מוכנה וחוסך ארוחה… במקום לאכול גם צהריים וגם ערב אוכלים ארוחת צהריים מאוחרת שהיא גם ערב מוקדמת…

את בוקר יום שני אנחנו מעבירים בבית כשאני מנסה לעבוד והילדים רוצים לצאת לבריכה, יהונתן מכין צלחות יפות של פירות חתוכים ורותי מכינה את ארוחת הפנקייק הקבועה ולקראת הצהריים אנחנו מכינים שייק פירות לילדים וקנקן פינקולדה למבוגרים ויוצאים איתם ועם המחשב לבריכה בתקווה ששני תשנ"צ , הילדים ישתוללו ואני יעבוד…

בפועל עד ששני נרדמת אני כבר מסוחררת מהפינקולדה ולפני שמספיקה לעשות משהו שני מתעוררת ואנחנו חוזרים הביתה.

לקראת ערב אנחנו אוכלים שוב ארוחת צהריים שהיא גם ערב ויוצאים לים לפגוש את טוני ואיזו והילדים שלהם- אמה ואליה שהתחברו עם הילדים בשבת. הילדים נהנים לשחק ביחד ואיזו, מדריך גלישה במקצועו מלמד את הילדים לעמוד על גלשן. יהונתן מדהים אותנו שמצליח בפעם הראשונה לעמוד ולגלוש עד החוף!

בבוקר שני קמה נודניקית ואני מוותרת על הכושר ויוצאת איתה להליכה, בדרך אני רואה את הבריכה שעושה חשק לקפוץ אליה אז אני חוזרת והולכת עם הילדים לבריכה. כשאנחנו חוזרים כל תכולת הרכב בחוץ וישראל עושה סדר, אני מצטרפת אליו ומכינה ארוחת בוקר, יהונתן חותך פירות ויוצאים לבריכה. הפעם עם הקורקינטים כי הם כבר ממילא מחוץ לרכב…

POPS גלידה כשרה בחאקו!

בחזור מהבריכה רואים איגואנה ענקית. כ"כ גדולה שכבר מקצה הרחוב ראינו אותה. בינתיים ישראל מכין ארוחת צהריים-ערב. אנחנו משאירים את הסיר על אש נמוכה ויוצאים לגלידריה!!! לא היינו בגלידריה מאז שיצאנו מהארץ (רק בכמו גלידריה שמוכרת גלידות יוגורט בלוס אנגלס) וטוני סיפרה לנו שיש אפליקציה בשם KOSHER CIS CR שם יש את רשימות הכשרות של קוסטה ריקה ובגלידריה הקרובה יש טעמים כשרים!

יש ברשימה כ"כ הרבה טעמים כשרים שחשבנו שכמעט כל הגלידריה כשרה! בפועל, רוב הטעמים הכשרים לא קיימים בגלידריה אלא המון טעמים אחרים שלא ברשימה. אז אין מבחר גדול אבל גלידה! בגלידריה! עם מזגן בחום הזה! מי אנחנו שנתלונן?

MIRADOR DE JACO

לקראת הערב אנחנו אוכלים ארוחת ערב ויוצאים לתצפית נוספת MIRADOR DE JACO כי אי אפשר בלי תמונה עם השלט המפורסם… 

אחרי התמונות אנחנו ממשיכים בשביל לחפש תוכים. אותם אנחנו לא מוצאים אבל שביל תלול לכיוון הים אנחנו כן מוצאים ויורדים לחוף יפה עם הרבה סלעים במים שהגלים מתפצים עליהם לפני שמגיעים אל החוף.

מהרגע שהגענו לחאקו הרגשנו בחופשה. החום, הים, הבריכה, השכונה שהזכירה לנו את פלורידה…  זה היה קצת מוזר כי עדיין בישלנו, כיבסנו, ולא סתם! אלא במכונה ידנית!! עדיין טיפלנו בילדים, סידרנו, ניקינו ולימדנו אז איפה החופש כאן? אולי בגלל שטיילנו רק במקומות קרובים, בלי נסיעות ארוכות ובלי לארוז אוכל לטיול ארוך… 

בכל מקרה ביום רביעי ההיי יורד והעייפות משתלטת ואנחנו נשארים בבית ליום שלם של מנוחה. 

שוב, לא בדיוק מנוחה אלא שגרה ללא טיול והרבה יותר טיפול בילדים, בבית ובתכנון המשך המסע שלנו…

בכל השבוע התלבטנו האם לנסוע לג'ונגל שהמחיר שלו יקר מאד  בכסף וגם באתגר, מקום ללא אפשרות לבשל או לקנות אוכל, ללא מזגן, ללא שירותים ומקלחת פרטיים, רק שקט, חיות והרבה יתושים…

ביום חמישי אנחנו אמורים לעזוב את חאקו ולכן ביום רביעי אין ברירה אלא להגיע להחלטה האם נוסעים לג'ונגל ומתי. לאחר בירורים ארוכים והמון התלבטויות הוחלט להאריך את השהות בדירה עד יום שישי, לבשל ביום חמישי את האוכל לכל השבוע בג'ונגל ולהקפיא, בשישי לעבור לחדר אצל טוני ואיזו ולהיות שם גם בשבת, ובראשון לנסוע לג'ונגל!

 

ההחלטה הסופית התקבלה רק בחצות ולכן אנחנו שולחים הודעה לבעלת הדירה שאנחנו מעוניינים להישאר עוד לילה, כמובן אחרי שבדקנו באיירבנב שהבית פנוי ללילה הזה .אלא שבשמונה בבוקר ישראל מעיר אותי שאנחנו צריכים לפנות היום!! כי הבנאדם שהזמין את הדירה לשבת החליט להקדים ביום והיא סגרה איתו לפני שאנחנו ביקשנו להישאר. אנחנו קופצים במהירות ועוד לפני הקפה של הבוקר מתחילים לבשל את האוכל לשהות בג'ונגל ולארוז. עד 12 כל האוכל מוכן, הבית ארוז, אפילו הספקנו תפילה וכושר, פינינו את הדירה ועברנו אל טוני.

Booking.com

שודרגנו לחדר עם מטבח וגם הוסיפו לנו מיטה, הילדים מיד רצים לטרמפולינה ולבריכה ואחרי המרוץ של הבוקר אפשר סופסוף לשבת בנחת. 

טוני חוזרת מסן חוזה עם כל החבילות ששלחו לנו מהארץ והאושר גדול! כל הספרים שרותי קנתה מכספי מתנות  הבת מצווה, שוקולדים וטחינה כמובן, קרמים לפנים בשבילי ודברים שווים מ"אהבה קטנה"!

כשהשמש שוקעת חוגגים את ל"ג בעומר על גג המבנה עם מדורה, תפוחי אדמה שרופים, מרשמלו על האש, עוגות וריקודים.

בבוקר שישי אנחנו קמים להודעות על האסון הנוראי במירון והדמעות לא מפסיקות לזלוג, זולגות לתוך התה שאי אפשר לבלוע, זולגות תוך כדי טיפול בילדים שלא מבינים מה קרה ולמה כולם בוכים. כשעצובים הולכים לים, והים קרוב.. אז משאירים את הטלפונים בבית, כאילו יחד איתם גם הזוועות שבראש שלנו ישארו מאחור והולכים לים, צועדים על החוף במונטוניות ומנסים לנקות את הראש ונדמה שזה עוזר, אבל כשחוזרים גם הדמעות חוזרות, והמחשבות, והלב נמחץ ואי אפשר לנשום. אנחנו מנסים להכניס את השבת בשמחה אבל זה לא כ"כ מתאפשר וגם סעודת השבת עוברת בדממה, מה אפשר לומר כשדברים נוראיים כ"כ עוברים בראש?

אודות חו''ל כשר

אודות חו''ל כשר

Booking.com

בואו לטייל איתנו בזמן אמת!

Booking.com

בואו לטייל איתנו בזמן אמת!

Booking.com