לטייל זה לחיות - שבוע 82
אומטפה ניקרגואה
4-11.4.21
יום שני בבוקר למחרת החג הארוך חוזרים לחמץ עם פינוקים מיוחדים… רותי פותחת מסעדה ומכינה לכל אחד ארוחת בוקר בהזמנה אישית ולקינוח פנקייק עם שוקולד וקצפת שנשארו ממסיבת בת המצווה שלה.
אחרי חגיגות החמץ מתחילים באריזות לקראת המעבר מחר לאי אומטפה ובבישול ארוחת הערב.
אחה"צ רגע לפני שעוזבים את הבית והנוף המופלא לאגם אפויו אנחנו מחליטים ללכת לתצפית הקרובה לבית שנחשבת לאתר תיירותי במיוחד. תיירים מגיעים במיוחד לאזור רק כדי לבקר בו! אז אנחנו אורזים את ארוחת הערב המבושלת ויוצאים לצפות בשקיעה מהתצפית כדי להבין שהנוף במרפסת שלנו הרבהה יותר יפה!
כשאנחנו אוכלים כלבים רעבים משוטטים סביבנו ורותי הרחמנית לא מסוגלת להתעלם ומאכילה אותם.
ביום שלישי בבוקר אנחנו יוצאים לדרך אל האי אומטפה, קודם מגיעים אל העיר סן ג'ורג. שם ישראל מוריד אותנו בגינת שעשועים ונוסע לחפש איפה מוציאים כסף. בגינה תלמידות בית ספר מתלהבות מהמראה הלא שיגרתי של תיירים ועם הספרדית העילגת שלנו אנחנו מצליחים להבין שהן שואלות מאיפה אנחנו ואיזה שפה אנחנו מדברים וגם לענות להן. כשמגיעה השעה אנחנו עולים עם הרכב שלנו למעבורת הכי קטנה שראינו אי פעם שתעביר אותנו אל האי אומטפה. אי שמורכב משני הרי געש, האחד פעיל והשני לא. ונמצא בתוך ימת ניקרגואה.
המעבורת קטנה כל כך שאני לא מבינה איך הרכב שלנו יכנס אליה. אבל לא רק הוא נכנס אליה גם מספר רכבים נוספים! רגע לפני שהמעבורת מפליגה עולה ג'יפ שמדליק אותנו ממש!! ג'יפ עם לוחית רישוי של אוסטריה!!!! ומפת מסלול המסע שעבר ויעבור מסומנת על הג'יפ! מהג'יפ יוצאים זוג לא צעיר בכלל וכשהם עולים לסיפון אנחנו כמו ילדים מתלהבים ניגשים אליהם לשמוע את סיפור המסע שלהם…
הם מספרים ששלחו את הרכב מאירופה לקנדה ואז עשו את כל המסלול מקנדה דרך ארה"ב וסנטרל אמריקה. הם גם רצו להגיע עד צ'ילה אבל המסע התארך להם בגלל הקורונה והם מוגבלים בזמן אז יחזירו אותו מפנמה לאירופה בלי להמשיך לדרום אמריקה. כשאנחנו יורדים מהמעבורת הם מראים לנו איך הם חיים בתוך הג'יפ ויש להם בו מיטות ואת כל הציוד…
אנחנו נפרדים מהם מלאי התלהבות והשראה לא לפני שקיבלנו מהם כרטיס ביקור עם כתובת בלוג הטיולים שלהם
הדרך מהמעבורת לדירת האיירבנב שלנו מרתקת ואנחנו מרגישים כאילו חזרנו בזמן 200 שנים אחורה. על הכבישים מזדחלות לאיטן עגלות רעועות רתומות לסוסים או חמורים, בתי העץ הקטנים בתוך מטעי בננות מטים לנפול וילדים יחפים מתרוצצים מאושרים סביבם…
אנחנו נתקלים גם בשער עם סממנים יהודיים של מגן דוד וחנוכיה שלא מצליחים לברר את פשרן וגם בתהלוכת חתונה מפוארת…
דירת האיירבנב שלנו היא בית קטן מוקף מרפסת וערסלים בתוך חווה גדולה מלאה במטעי פרי. בננות, גויאבות, מנגו ועוד ועוד…
במטבח מחכה לנו סלסלה מלאה בבננות מסוגים שונים. לא ידענו שיש כל כך הרבה זנים וסוגים של בננות!!!
בזמן שאנחנו פורקים הילדים כבר מטיילים בחווה, חוקרים אותה ומוצאים גור כלבים שרק נולד ואת מגורי העובדים בתוך אוטובוס ישן שהוסב להיות בית!
ביום רביעי, הבוקר הראשון שלנו באומטפה, הילדים מתרוצצים מאושרים בחווה ואחרי ארוחת בוקר אנחנו יוצאים לסיור באי והמראה הראשון שגורם לנו לעצור הוא משפחות עושות כביסה ורוחצות את הילדים בנהר. המראה מרתק אותנו אבל כדי לא לגרום להם אי נעימות או להרגיש כמו מוצג במוזיאון אנחנו ממשיכים הלאה…
אנחנו נוסעים באי ומחפשים נקודת תצפית יפה אל הר הגעש, בדרך אנחנו עוברים בין הבתים הקטנים ולומדים על אורח החיים של תושבי האי. חם מאד בחוץ אז אנחנו עוצרים בדוכן שייקים ונתקלים לראשונה בתופעה המוזרה שאח"כ נגלה שחוזרת ע עצמה בכל דוכן כזה. באי גדלים אינסוף בננות ומנגו ולכן הפירות הללו נחשבים לפירות "פושטים" והם לא מכניסים אותם לשייקים. את השייקים הם מכינים מפירות "חשובים" שלא צומחים בכמויות באי (ולכן גם לא טעימים) אבטיח ומלון.
בהמשך הנסיעה בכביש אנחנו רואים עדר פרות וסוסים יורדים לחוף, אנחנו יורדים לחוף בעקבותיהם ומגלים שהם הובילו אותנו לתצפית הכי יפה על ההר… אנחנו מבלים בחברתם ואז חוזרים לארוחת ומנוחת צהריים בבית.
אחה"צ אנחנו יוצאים לחוות השוקולד שבבעלות יהודי אמריקאי ויהודי ישראלי. לא ציפינו לפגוש יהודים או ישראלים בכלל בניקרגואה ובטח לא באי הזה שנמצא בתוך ימת ניקרגואה. אבל היהודים מגיעים לכל מקום וגם פותחים עסקים מצליחים… הישראלים באי פתחו פלאפל (לא כשר) ואת חוות השוקולד שגם היא לא כשרה אבל היא טבעונית לחלוטין – מה שעדיין לא הופך אותה לכשרה כמובן. אבל מאפשר לנו לנו להיכנס אליה ולטעום דברים שאנחנו יכולים לעקוב אחרי כל תהליך ההכנה של כל המוצרים שלהם כמו שייק וקינוח שוקולד היישר מפרי הקקאו.
חוות השוקולד היא בית להיפסטרים, רקדנים ופעלולנים שמתאמנים שם בעונה זאת של השנה. יש בה גם חדרי אירוח, בית קפה טבעוני, חנות לשוקולד ומוצריו ומטעי קקאו, בננות ועוד המון גידולים מעניינים כמו עלים וצמחי מרפא שהם תחום העיסוק העיקרי של היהודי האמריקאי השותף בחווה.
החווה יושבת ממש על שפת ימת ניקרגואה וצופה לנוף מדהים של הר הגעש. אנחנו מתחילים בטעימת הקינוחים – שייקים של שוקולד בשילובים שונים כמו אבוקדו או מנגו ובקינוח שעשוי משוקולד ופולי קקאו. הכל נעשה מול העיניים שלנו, נבדק ונמצא כשר למהדרין.
סיור בחוות השוקולד עולה 15 דולר לאדם אבל כנראה שהתחבבנו על ג'סטין בעל החווה והוא הזמין אותנו לסיור בו לומדים על הכנת השוקולד משלב נטיעת עץ הקקאו ועד למכירה שלו בחנות. בדרך למדנו גם על שאר הפירות, הירקות וצמחי המרפא שהוא מגדל שם ופגשנו ציפורים יפיפיות. היה מרתק ממש!
מזג האוויר באי חם מאד ולכן אפשר לבלות בחוץ רק בשעות הבוקר ובשעות אחה"צ. בבוקר אחרי ארוחת הבוקר יהונתן קורא לי לצלם איתו ציפורים יפות בחווה שלנו ואח"כ אנחנו יוצאים שוב לנסיעה מסביב לאי במטרה ומוצאים פינת חמד צופה לנוף מדהים בה מוכרים שייקים, שוב, איך לא? רק אבטיח ומלון. כ"כ חבל כי המנגו והבננות באי מעולים!
בצהריים כמו בכל יום אנחנו חוזרים לארוחת צהריים טובה ואחה"צ יוצאים ל- PLAYA MANGO חוף יפה בו צומחים מלא עצי מנגו, המנגו נופלים על הרצפה ואף אחד לא מרים אותם כי הם לא "שווים" מרוב שיש מהם בכמויות בכל מקום באי. אנחנו מבקשים שישימו לנו אותם בשייק ושוב נענים בשלילה… אנחנו שותים שוב שייקים של אבטיח ומלון ומחכים לשקיעה שמוסתרת בעננים עבים.
ישראל מתנדנד בנדנדה שעל המים והקרוקס שלו נופל למים, הניסיונות להחזיר אותו חזרה דרך היבשה לא צולחים ולכן העובדים בקיוסק לוקחים קיאק ושטים להוציא אותו ועל הדרך מפנקים את הילדים בסיבוב בקיאק…
אנחנו עוזבים את החוף רק בחשיכה ורואים המון גחליליות מנצנצות.. וחוזרים עם שלל רב של מנגו עסיסי אותו אנחנו מוסיפים לבננות מהחווה שלנו ומכינים סופסוף שייק נורמלי בתוך ההכנות לשבת.