לטייל זה לחיות - שבוע 164
אסוואטיני סווזילנד- שוויץ של אפריקה
30.10-5.11.22
אנחנו מתעוררים עדיין בחצר בית הכנסת של קהילת לינקספילד ליום של מעבר גבול, שוב ביום האחרון של הויזה -יום ארוך… ישראל הולך להתפלל במניין בזמן שאני מארגנת את הקמפר ליציאה. הוא חוזר נרגש ומספר שהוא כל-כך נהנה מבית הכנסת הזה, מהשיעורים שהרב מוסר ומהקהילה החמה שאם זה לא היה היום האחרון של הויזה הוא היה נשאר רק כדי להתפלל וללמוד איתם. אנחנו נפרדים מקהילת לינקספילד ונוסעים למוישס, הסופר הכשר בו יש את המבחר הגדול ביותר של בשר ועופות כשרים טריים וקפואים. אנחנו קונים כמה שנראה לנו שנצליח להכניס במקפיא שלנו משם לארוחת בוקר אחרונה בפרנג׳ליקס ומשם לגבול..
הנסיעה ממרכז יוהנסבורג עד סווזילנד אורכת כשלוש שעות ועוברת בנופים מדהימים! מותשים עוד משבת בה הוציאו כל-כך הרבה מרץ עם חברים, כל הילדים נרדמים כבר בתחילת הנסיעה (בד״כ יהונתן ויעל ערים בכל הנסיעות אלא אם הן יותר מ5 שעות או בשעת לילה) גם אני מחזיקה בכח את העיניים פתוחות כדי לא לפספס שום פיסה בנוף המושלם אבל מנקרת…
מעבר הגבול קליל ומהיר. גם כאן אין אפשרות להזדכות על מס על קניות שעשינו בדרום אפריקה ואנחנו ממשיכים לכיוון עיר הבירה – mbabane
(הצלחתם להגות את השם?🤣 אומרים אותה אמבבן)
הנופים שראינו מיוהנסבורג עד הגבול היו רק טריילר לדבר האמיתי! סווזילנד מדהימה ביופיה!! ממש שוויץ של אפריקה! כולה הרים ירוקים ומרחבים פתוחים ומדהימים! וגם כמובן עליות וירידות שעוצרות לי את הנשימה. לא קל (לי) לנסוע בדרכים כאלה בתוך קמפר ששוקל 6 טון! (אפילו שלא אני הנהגת)
אחרי המרוץ של השבוע בדרום אפריקה כל מה שאנחנו רוצים זה קמפסייט נחמד לחנות בו שבוע ולנוח אבל מסתבר שלמצוא קמפסייט (גם לא נחמד) בסווזילנד זה לא קל. בסווזילנד אין הרבה שימוש בגוגל מפות ואין לנו מושג איך לחפש בדרך אחרת. אנחנו מגיעים למקום היחיד שמצאנו בגוגל, הכניסה אליו עם קמפר גדול כמו שלנו לא קלה ומורידה לנו את הלב. אחר כך אנחנו מגלים שהירוק והיופי מלאים ביתושים בשעת הערב בה הגענו ואין מקלחות. רק שירותים עם מלא חרקים.
ישראל שכבר הפנים את מה שאני מסבירה תמיד (לאחר מעשה) שבלילה הכל נראה נורא, וצריך לראות המקום בבוקר כדי לגבש עליו דעה, סוגר את הקמפר, מדליק מזגן ומתחיל לבשל. כשאנחנו בפנים זה באמת לא משנה איפה אנחנו ומה קורה בחוץ. אז אנחנו מבשלים, אוכלים, מתקלחים ואפילו עושים כביסה וגם תולים אותה בפנים! כי בחוץ מלא יתושים, לחות ואין איפה לתלות… והולכים לישון.
ב6 בבוקר אנחנו מתעוררים למה שנראה כמו יער גשם ורותי אומרת ״הגענו לקוסטה ריקה עם הקמפר״ סווזילנד מזכירה לנו כל-כך הרבה מקומות בעולם כמו פנמה, הודו, מקומות באירופה ועוד..
בבוקר אין יתושים וחרקים ואפשר לפתוח חלון לנוף ולאוויר (מה שבלילה לא אפשרי אפילו עם רשת!) ואנחנו מתפעלים מהטבע ומהמקום אבל בכל זאת משהו נטוש בו ואנחנו מחפשים לעבור למקום נעים יותר כדי לנוח בו.
אנחנו אוכלים ארוחת בוקר, תופסים קצת אינטרנט ב״בר״ ומחפשים מקום אחר ולא מוצאים שום קמפסייט, מזג האוויר מתקדר ונהיה קר וגשום אז אני מציעה שניקח דירת איירבנב עם מקום חניה מספיק גדול בשביל הקמפר. אנחנו מוצאים רק אחת כזאת שעולה כמו הקמפסייט ועוברים אליה.
הדירה בקומת קרקע בבניין בשכונה מאד מקומית ולא מתויירת בעיר הבירה אמבבן. (Mbabane) קטנה מאד ומרגישה צפופה יותר מהקמפר שלנו למרות שמכילה סלון, מטבח, 2 חדרי שינה ושירוקלחת. מהר מאד אני מרגישה שהרעיון לשכור דירה כשאנחנו חיים בקמפר הוא טיפשי ממש! אני מוצאת את עצמי בתהלוכה אינסופית רצה בגשם מהקמפר לדירה מעבירה כלים, מצרכים ובגדים…
אבל בסוף אנחנו מתמקמים, מבשלים אוכל חם ומנחם. משתלטים על הכביסות למרות הגשם ונחים!! סופסוף יש זמן קצת לנוח…
המנוחה שלי היא עבודה על הבלוג, הילדים כרגיל משחקים בקלפים וישראל עדיין עובד על הקמפר… גם בגשם. הגשם נמשך ואנחנו מאריכים את השהות והמנוחה בדירה עד סוף השבוע.
אודות חו''ל כשר
אודות חו''ל כשר
