בימים בהם אנחנו נשארים בחווה ולא יוצאים לטייל, אנחנו יוצאים עם מונה בת' ולואיס להאכיל את הפרות ולטייל בחווה הענקית. הכל ענק בטקסס! המכוניות,המשאיות, החנויות,הבתים, הכבישים, הערים. הגודל של החווה בלתי נתפש! ויש מלא מה לראות! מונה בת' ולואיס מסבירים לנו על דגי הבס הקטנטנים שהם מגדלים, עוד שנה- שנתיים הם יהיו גדולים מספיק למאכל. הם מראים לנו את שדה התעופה הצמוד לחווה,שדה קטן שמיועד למטוסים קלים, אנחנו רואים את המטוסים ממריאים ונוחתים ממש מעלינו. הם מלמדים אותנו לזהות את טביעות הרגליים בבוץ, ארנבים, דביבונים ועוד חיות שמסתובבת בשטח החווה… הם מספרים לנו על התכניות שלהם לפיתוח החווה,הם סוללים בעצמם את הכבישים ובונים במו ידיהם בתים, גדרות, צינורות ומשאבות. האנרגיות שלהם מדהימות אותי! כאחת שמגיעה ממדינה שכל הזמן שומעים על מוות ואסונות ועכשיו חיה רק את הרגע בלי שום תכנית אפילו לעוד חודשיים מדהים אותי לראות את האנשים המבוגרים האלה מתכננים ונכנסים לפרויקטים שיניבו תוצאות רק בעוד שנים. כיף לי  לראות אותם בגילם חולמים, משקיעים, נמרצים וחיוניים כל כך ואת מציאות החיים שלהם שמאפשרת להם להאמין שהם יחיו מספיק כדי לראות הכל.