הודו- טיול חגים תשרי תשע''ט
חלק רביעי- מנאלי-צ'אנדיגאר- פושקר
בואו לעקוב אחרי הטיולים שלנו!
איך מתכננים טיול?
יעניין אותך גם:
כל הפרקים:
חלק 4 – מנאלי צ'אנדיגאר פושקר
יום חמישי 13.9.18
קמנו ב6 בבוקר, התארגנו בזריזות ויצאנו לרכב שחיכה לנו בחוץ (מי אמר זמן הודו??)
התחלנו בנסיעה בדרך התלולה והארוכה לכיוון מנאלי ולפני שעברו 10 דקות הבנו שזאת לא נסיעה רגילה. הילדים שלי מורגלים בנסיעות בכל שעה ובכל מצב. אבל הפעם כולם (חוץ ממני) מיד הרגישו רע והקטנים התחילו להקיא. אחרי 20 דקות נסיעה ו2 הקאות נאלצנו לעצור ולהוציא בגדי החלפה מהמוצ'ילות העמוסות. רותי עברה לשבת ליד הנהג, אני עברתי לספסל האחורי לשמור על יעל שלא תקיא על עצמה שוב וישראל בספסל האמצעי שמר על יהונתן.
הדרך היתה יפיפיה והשתדלתי להינות ממנה ככל שניתן כשצריך להשגיח על ילדים חולים ודרך חלון סגור.
בדרך עשינו עוד עצירה אחת בלבד בשביל הנהג, ההודים לא אוכלים סנדוויץ בנהיגה. הם עוצרים בדאבה מקומית וקונים בכמה פרוטות ארוחה שכוללת צ'פאטי טרי ועוד כמה מאכלים מבושלים.
בערב, אחרי 8 שעות נסיעה בדרך היפיפיה והקשה הגענו למנאלי, הנהג שלנו טען שאי אפשר לעלות עם הרכב שלו לאולד מנאלי ולכן עלינו לרדת בכניסה לכפר ולקחת 2 ריקשות (כי באחת לא נכנסנו כולנו עם המזוודות) שיעלו אותנו לבית חב"ד. אח"כ הבנו שהוא שיקר כי למעלה היו רכבים כמו שלו בשפע והוא פשוט מיהר לצאת לדרך לפני הפקקים הרציניים.
הגענו לבית חב"ד, אני התיישבתי לנוח, רותי התיישבה מיד לעזור לברור אורז והקטנים התחילו להשתולל ולפרוק מרץ מהנסיעה הארוכה. מאיפה הכוחות?
ישראל הלך לגסטהאוס ליטל איטלי הסמוך וסגר חדר ל3 לילות. אחרי ארוחת ערב מחיית נפשות במסעדה של חב"ד הלכנו לגסטהאוס ומיד התארגנו לשינה. בגסטהאוס אין קליטת אינטרנט טובה ובחדר החשוך לא היה הרבה מה לעשות מלבד לצפות במופע הברקים המדהים בחלונות, להתכרבל ולישון.
יום שישי 14.9.18
בבוקר כרגיל התעוררנו מוקדם, הופתענו לגלות על התקרה פרפר ענק שישן איתנו בלילה. הניסיונות להזיז אותו ממקומו עלו בתוהו והתחלנו לחשוד שהוא רק קישוט….
אבל בלילה הוא החליט לנוע והרעיש עם משק כנפיו החזקות על תקרת העץ.
יצאנו מיד למרפסת לנשום את האוויר הצח ולנסות לראות את הנהר ששמענו זורם תחתינו.
יצאנו לבית חב"ד לארוחת בוקר, אמנם בבתי חב"ד אין מסעדה פעילה ביום שישי אבל נתנו לישראל להיכנס למטבח ולהכין לנו חביתות.
אחרי ארוחת בוקר יצאנו לטיול, קודם לקחנו את הכביסה למכבסה ואז לקחנו ריקשה למפלי ואשישט. יורדים בנקודת העצירה הכי קרובה ומתחילים ללכת, ההודים טוענים שזה רק רבע שעה הליכה עד המפלים, בפועל ההליכה נמשכה כשעה בדרך סלעית, בוצית ורטובה. הנוף מדהים! ובדרך פגשנו פרות, כלבים, נהרות, כפרים ואנשים מדהימים ונהננו מכל רגע עד שהגענו למפלים ונשמתינו נעתקה מהמראה המושלם! היתה שווה הדרך הארוכה רק בשביל לראות אותם.
הדרך חזור כבר הייתה קלה יותר כי הכרנו את הדרך וידענו כמה זמן היא אורכת, הלכנו לאט, עצרנו בכל נקודה מעניינת ונהננו מהדרך, כשיעל היתה צמאה נתנו לה כסף לקנות לבד בקבוק מים וכשעברנו ליד בית הספר רותי כיבדה אותם בחטיפים. הגענו בחזרה לכפר ומשם שוב לקחנו ריקשה לבית חב"ד לעזור בהכנות לשבת. הכנו עוגה מ24 ביצים שהוקצפו ידנית ובסופו של דבר היתה הפסקת חשמל עד כניסת שבת ולא היתה עוגה 🙁
השבת במנאלי עברה עלינו בנעימים באוויר הצח ועם האנשים הנחמדים. במוצאי שבת בזמן שאני השכבתי את הילדים וארזתי לקראת הנסיעה מחר, ישראל הלך לסוכנות והזמין נהג ממנאלי לצאנדיגאר וטיסה מצאנדיגאר לג'איפור, משם ניסע לפושקר.
יום ראשון 16.9.18
קמנו מוקדם לקראת הנסיעה, הפעם למדנו לקח מהנסיעה הקודמת והחלטנו לצאת מאוחר יותר, אחרי ארוחת בוקר. ארגנתי את הילדים ונתקפתי בכאב בטן נוראי שמנע ממני להמשיך לתפקד. (עניין נפוץ ורגיל בהודו, תזמון לא משו….) בכח נגררתי לבית חב"ד כדי שהילדים יוכלו לאכול לפני הנסיעה. לקחתי כדור ועלינו על הרכב לכיוון צ'אנדיגאר. הנהג הפעם היה פחות מיומן בכבישים המפותלים של צפון הודו והנסיעה היתה איטית ומתישה ובשעות הראשונות בעיקר העברנו אותה בשינה. הנסיעה נמשכה 10 שעות ובמהלכה עצרנו רק פעם אחת לארוחת הצהריים של הנהג, אז ניצלנו את העצירה לשירותים וחילוץ עצמות.
הגענו למלון בצ'אנדיגאר בערב ומיד התארגנו והלכנו לישון.
יום שני 17.9.18
בצ'אנדיגאר היו לנו שעות בודדות של בוקר להספיק להינות מהמלון ומהמיקום שלו מול קניון מותגים יוקרתי שמנוגד לחלוטין למדינה שבה הוא ממוקם. לכן קמנו מוקדם והתארגנו במהירות ודבר ראשון ירדנו להינות מהבריכה במלון, אח"כ חזרנו לחדר והתארגנו לטיסה. כשהכל מוכן קומפלט הלכנו לקניון שברחבת המלון לנצל את הזמן שנשאר. המחירים בקניון הזה גבוהים יותר מבחנויות דומות בישראל ויש הודים שקונים שם! אחרי שטיילנו בכל הקניון נכנסנו לחנות צעצועים גדולה והילדים בילו שם עד הנסיעה לשדה.
במלון בצ'אנדיגאר בכל רגע נתון עומדים לשירותך 3 אנשי צוות, מהרגע שנכנסנו למלון נלקחו מאיתנו התיקים והמזוודות שלנו, ואיש צוות הופקד לשמור עליהם עד שנקבל חדר. הם הגיעו לחדר שלנו ממעלית אחרת יחד איתנו. ובמשך השהות לא נתנו לנו לפתוח דלת לבד, לכל מקום שהתקרבנו רץ איש צוות לפתוח את הדלת ולשרת אותנו, גם עכשיו כשהגיע הזמן לצאת לשדה התעופה הגיעו אנשי צוות המלון לקחת את המזוודות ולהכניס לשאטל החינמי שיקח אותנו.
הנסיעה הלא ארוכה לשדה היתה מעניינת מאד שכן צאנדיגאר שונה משאר המקומות שראינו בהודו, היא מחולקת לסקטורים מסודרים, והכבישים באזור שדה התעופה סלולים וחדישים עם גשרים ואבני שפה.
הטיסה הקצרה עברה בנעימים והגענו לג'אייפור, משם לקחנו מונית ונסענו 3 שעות לפושקר. שם הגענו למלון שיהיה הבית שלנו ל8 ימים הבאים. כמו במלונות הקודמים בהודו ניסינו להשיג מחיר טוב בדלפק הקבלה ושוב הופתענו לגלות שהמחיר בבוקינג זול יותר והזמנו בבוקינג.
התחלתי לפרוק והתמלאתי אושר.סופסוף יש ארונות בחדר!!! לא דימיינתי שמה שיפריע לי בגסטהאוסים יותר מהחרקים והעליבות זה המחסור בארונות וסדר. עכשיו בסוויטה הגדולה קיבלתי פיצוי של ארונות רבים וסדר מופתי לאורך כל השהות.
הגענו לבית חב"ד מוטרפים מרעב אחרי יום שלם בדרכים, הרב שימי מיד הוציא לנו ארוחת ערב וכשהתיישבנו לאכול שמנו לב שהשולחן ערוך ומוכן להרבה מסובים. התברר שבבית חב"ד בפושקר יש כל ערב ארוחת ערב בשעה 8 לכל מי שרוצה לבוא. ובאותו ערב, זאת היתה ארוחה חגיגית לכבוד יום הולדתו ה7 של השליח החמוד הרשי.
למרות ששבענו נשארנו כמובן לחגיגת היומולדת המקסימה ונהננו מאד! כשהסתיימה החגיגה חזרנו בריקשה למלון עייפים ומרוצים.
יום שלישי 18.9.18
בוקר ראשון בפושקר וערב יום כיפור, יצאנו ממהלון והתחלנו לצעוד לכיוון בית חב"ד, מיד פגשנו חיות מתהלכות חופשי והרגשנו את הקסם של המקום. ריקשה נעצרה לידינו והציעה לנו לעלות, בגלל החום הכבד נענינו בשמחה למרות שהדרך קצרה. הגענו לבית חב"ד שם כבר חיכתה לנו ארוחת בוקר מפוארת של לפני צום.
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לראות את העיירה, הלכנו לשוק ואחרי 2 דקות יעל – שרגישה לחום באופן קיצוני התחילה לצרוח, היא לא יכלה לסבול את החום הנוראי, קנינו בקבוק מים קרים וחזרנו חזרה למלון, שם נחנו והתארגנו לקראת הצום.
לקחנו ריקשה לבית חב"ד שם אכלנו סעודה מפסקת ונשארנו לתפילה. היה צפוף מאד והילדים הפריעו למתפללות האחרות עד שנאלצתי לצאת איתם ולחזור למלון. למחרת נשארנו בחדר כל היום, כבר לא ניסיתי להביא אותם לתפילה, ישראל הלך לבד ונשאר בבית חב"ד עד צאת הצום, אז חוזר ועושה הבדלה ונוסעים כולנו לסעודה בבית חב"ד.
עוד מלא תמונות, סרטונים ותשובות לשאלות שעניינו אתכם מחכים לכם בהיי לייט באינסטגרם
בואו לעקוב אחרינו!
איך מתכננים טיול?
יעניין אותך גם: