2022_07_29_08_34_IMG_9701

לטייל זה לחיות - שבוע 150

יוצאים עם הקמפר! PSHEDNOVAN שבוע ראשון
חלק 2

כבישי אפריקה האמיתית

28-31.7.22

 מהכפר אנחנו חוצים את הכביש לסופרמרקט בשם "ספאר". רשת שמוכרת לנו מדרום אפריקה. הסופר קטן ואין בו הרבה מבחר וכשאנחנו שואלים את אחת העובדות אם יש סופר גדול יותר באזור אליו אנחנו נוסעים היא צוחקת בקול גדול ועונה לנו שזה הסופר היחידי בכל האזור…

השומר ניגש אל ישראל בהתרגשות ואומר לו: "אתה מישראל נכון? זיהיתי לפי (הוא מצביע על) הכיפה. כמו לבנט, ולפעמים גם לנתניהו…" 

אנחנו ממשיכים בנסיעה שלוקחת אותנו מיד לדרך עפר קופצנית וקשה, מכאן ואילך יש רק כבישים כאלה. ואנחנו מבינים שזה לא רק הסופר היחיד באזור, זה גם מקום היישוב היחיד באזור והמקום היחיד בו נפגוש אנשים. מכאן והלאה זה אנחנו והמדבר. מכונית נוספת פוגשים רק פעם בשעה…

אנחנו נוסעים על כביש העפר לכיוון הקמפסייט הבא שהומלץ לנו ששוכן בתוך הפארק הלאומי "FISH RIVER CANYON" ובלב השממה שני מקיאה עלי ועל עצמה. כמה נח שארון הבגדים המסודר שלנו איתנו ואין צורך אפילו לפתוח מזוודה. פשוט נכנסים הביתה, מתנקים, מחליפים בגדים וממשיכים בנסיעה.

סופסוף מגיעים לקמפסייט המדובר, הדבר הראשון שאנחנו מבינים זה שאין שם אינטרנט. זתומרת יש, אבל אין בו באמת קליטה, הדבר השני שאנחנו מבינים שהוא עולה ממש ממש יקר!! כיוון שהוא בתוך פארק לאומי משלמים על כל לילה גם על הפארק וגם על הלינה וזה יוצא סכום הזוי. ויום חמישי היום, אנחנו צריכים קמפסייט לשלושה לילות. אי אפשר להישאר כאן. אבל נסענו כ"כ הרבה בדרך כ"כ קשה! עכשיו לצאת את כל הדרך הזאת לנסוע עוד שעות בדרך קשה כזאת?? 

רגע לפני שהיאוש משתלט רותי מוצאת קמפסייט במרחק 20 דקות נסיעה. רשום שיש גם אינטרנט טוב… זה חשוב, כי יש לי הרבה עבודה. 

אנחנו מחליטים לשלם כניסה לפארק, לראות את ה FISH RIVER CANYON, לאכול צהריים בתצפית ולהמשיך לקמפסייט הבא. 

כביש אחד ישר וקופצני במיוחד מפריד ביננו לתצפית. ישראל נוהג בזהירות מנסה ללמוד את המהירות והמיקום המדויק על הכביש שבו הנסיעה קצת פחות נוראית ופתאום קמפר מגיע מולנו ומהבהב לנו לעצור. 

משפחה יפנית נלהבת מהקמפר שלנו יוצאת מהרכב ומתעניינת בקמפר ובמסעותינו בעולם. אנחנו מתעניינים בהם ומסתבר שגם הם מטיילים כבר 3 שנים בעולם וגם הם טיילו את יבשת אמריקה כולה. עם הקמפר שלהם אותו הם קנו באלסקה. הילדים שלהם מציצים לתוך הרכב שלנו ויהונתן מוזמן לראות את הקמפר שלהם בזמן שהאישה מספרת לי על המסע שלהם והאיש מתעניין בכל השכלולים של הקמפר שלנו…הם מאובזרים כבר בחצובה ושלט ולסיום המפגש המרגש אנחנו מצטלמים כולנו יחד למזכרת.  (מלבד שני שנשארה ברכב)

מגיעים לתצפית, ישראל נכנס לקמפר לחמם את האוכל ומגלה שכ-ל הקמפר שהיה נקי כ"כ עכשיו מלאא באבק! הוא כועס ומתעצבן שהקמפר לא אטום מספיק, העובדה שהשעה 4 אחה"צ ועוד לא אכלנו ארוחת צהריים – משמע הוא רעב.. לא תורמת למצב הרוח שלו שמשפיע על כולנו. 

חוויה והנאה מנוף ומקום תלויה במידה רבה ממצב הרוח, מצב השובע והפרטנר לטיול, במצב הנוכחי הנוף לא מרגש או אפילו מעניין אותנו. אנחנו אוכלים בדממה וחוזרים לרכב לעוד נסיעה קשה אבל קצרה יחסית, מחכים רק להגיע לקמפסייט נחמד. להירגע ולנוח מהיום הקשה.

אנחנו נשארים כרגיל ברכב בזמן שישראל נכנס למשרדי הקבלה, כשהוא חוזר אחרי יותר מידי זמן אני מבינה מהפנים שלו שבוודאי אין לנו כאן מקום להלילה, אבל יש. רק שגם כאן המחיר גבוה מאד ואין איטרנט בכלל!! בקמפסייט! גם לא קליטה בסים כמובן. הסיייט, המקום בו אנחנו צריכים לחנות הוא שטח עפר מוקף אבנים, עץ אחד וחיבור לחשמל ומים. זהו! בלי נוף, בלי דשא. בלי שולחן. ובלי אינטרנט!! אני שבורה כל כך שאני אפילו לא מסוגלת לצאת מהרכב! שני עוד ישנה עלי כמו לאורך כל היום ואני נשארת איתה ככה בזמן שישראל יוצא ומתחיל לחבר אותנו למים וחשמל ורותי עוזרת לו. אני יודעת שאין אופציה לנסוע למקום אחר, כי אין כזה ברדיוס הקרוב, אין לנו כח לעוד נסיעה וכבר תיכף שקיעה ולנסוע בחשיכה זה הדבר האחרון שנרצה לעשות. 

יהונתן ויעל דווקא מאושרים מאד, הם מבחינתם הגיעו למקום הטוב ביותר! ארגז חול! ובשנייה שישראל חונה הם קופצים מהרכב ומתפלשים בחול. יעל עם חצאית לבנה שמלכתחילה לא רציתי לקנות לה מחשש ממקומות כאלה… וכשאני אומרת שחבל שהחצאית הלבנה הופכת לסמרטוט היא עונה לי "יותר חשוב לי להיות שמחה מאשר בגדים" וזה מהילדה היחידה במשפחה שמתעניינת בבגדים… 

בסופו של דבר שקיעה אפריקנית יפה מוציאה אותי מהרכב להתחיל לארגן את הקמפר לשינה וארוחת ערב. הילדים, למרות החושך מעדיפים להתקלח במקלחות של הקמפסייט ללא הגבלת זמן ומים. המקלחות מטופחות יחסית ואני מבינה ששוב שפטתי את המקום מוקדם מידי. כמו תמיד בלילה הכל נראה נורא וסוף העולם אבל בבוקר הכל בסדר… 

העבודה בקמפר לא מסתיימת לעולם, אחרי השכבת הילדים הגיעה הזמן לרוקן בפעם הראשונה את המכל של השירותים. השירותים בקמפר כמובן לא מחוברים לשום צנרת וכל הפסולת מגיעה למכל שאותו צריך לרוקן בכל פעם שמתמלא. הפעם הראשונה דווקא לא נוראית כמו שדמיינו שתהיה. 

כשהקטנים ישנים אנחנו הולכים לבר שמרוחק יחסית מהקמפר שלנו, רק שם יש אינטרנט ואני יכולה לעבוד ולשתף את חברי המועדון במה שעבר עלינו.  הבר בעיצוב וינטג' יפיפה עמוס מכוניות עתיקות וחלקי רכב ישנים. המלצריות שמחות וחייכניות. האווירה נעימה והאינטרנט יחסית לנמיביה טוב. (איטי מאד, אבל עובד..) 

השמים באפריקה מרגישים קרובים מאד לאדמה ובכל מקום רואים בבירור מיליוני כוכבים נוצצים. עכשיו בדרך חזרה לקמפר כשהספקתי לעבוד ולהכיר את המקום ונרגעתי מהיום הקשה אני פנויה להתרגש משביל החלב שמעלינו!

שבת ראשונה בקמפר!

בבוקר יום שישי מתעוררים לזריחה יפיפיה, באור זריחה ובבוקר המקום נראה לא רע בכלל. בוקר שגרתי עם הליכת בוקר לא שגרתית – טיפוס משפחתי להר שמולנו. שני עדיין לא מרגישה טוב אז ישראל סוחב אותה על הכתפיים. פסגת ההר מישורית ויבשה, אדמה מבוקעת מיובש ורק עץ אחד בודד משקיף אל הנוף. 

מההר אני יורדת עם הילדים ישירות לבר לתפוס קצת אינטרנט וישראל הולך עם שני לקמפר. כשאנחנו חוזרים אחרי חצי שעה כבר ארוחת הבוקר וחצי מהשבת מוכנות! ישראל מדווח ששני שיחקה ושרה וכמעט בריאה אבל כשאני מסיימת לאכול ארוחת בוקר היא שוב נורא מסכנה ורק רוצה שארים אותה על הידיים ואני יושבת איתה שעות כשהיא ישנה עלי ומתעוררת אם אני קמה… 

הילדים משחקים יפה בחול וכשלא, רותי מקריאה להם ספרים. ישראל לוקח ממני את שני כדי שאוכל להכין בצק לחלות והיא שוב עלי, אחכ אני מניחה אותה כדי להכין את החלות ושוב היא עלי… אני כבר דואגת מאד, כבר שלושה ימים שהיא ישנה יום ולילה, אני כותבת לחמותי ושואלת אותה מה לעשות, אלו תרופות סבתא… אני כבר מכירה אותן בעל פה ועשיתי את כולן. רק אחת היא יכולה לעשות בעצמה בלבד ועובדת פלאים- תפילה של סבתא. אני רק מסיימת להתכתב איתה ושני מתעוררת ומתחילה לשיר ולנאום. כמה אושר לשמוע אותה ככה אחרי שלושה ימים של שקט! 

רגע הקסם הזה בו היא "מרגישה טוב" עובר מהר מידי. אני מקלחת אותה והיא נרדמת לפני כניסת שבת וישנה עד הבוקר. את סעודת השבת אנחנו עושים בשקט הזה שבלעדיה. 

הקמפר שלנו, שבנינו ותכננו בעצמינו בנוי מותאם לשבת. עם שולחן מרווח, מערכת מים עוקפת שימוש בחשמל, שעוני שבת לתאורה ולפלטה. הכל מותאם לשבת ועכשיו אנחנו נהנים מפירות העבודה שלנו.

בשבת בבוקר אחרי שעות ארוכות של שינה שני מתעוררת כשהיא נראית ובעיקר נשמעת טוב יותר. אבל ישראל תופס את מקומה וחולה ממש. הרגיעה שיש בשבת שהוא לא חייב להיות בשליטה מלאה ולעשות מלא דברים נתנה לגוף שלו את החופש להתמוטט ליום אחד.. 

שני חוזרת אל הידיים שלי ואל ההרגשה הרעה. עונה לי בקול חלוש ובלתי נשמע כשאני שואלת אותה שאלה ומידי פעם כשאני זזה ממנה אני שומעת איך היא מרגישה מצוין, שרה ומספרת סיפורים! 

אני חושבת על זה שכולנו יצורים סתגלנים ויכולים להתמודד בגבורה בכל מצב, אלא אם כן יש לנו את האפשרות להתפנק ואז למה לנו להתאמץ? הרי כולם סביבנו מטיילים עם אוהלים, למה לנו הקמפר הגדול, המפואר והמפנק כל כך? רק כי אנחנו יכולים.. ומפונקים… והרי יכולנו לטייל בקרוואן במשך כל שנות המסע ולחסוך הרבה כסף אבל עד עכשיו הייתה לנו האפשרות להתפנק בדירות איירבנב אז התפנקנו… 

במוצ"ש למודת ניסיון מערב שבת אני יודעת שאחרי שכל הילדים מתקלחים ברצף במקלחות של הקמפסייט לי לא נשארים מים חמים לכן אני מדליקה את הדוד בקמפר מיד במוצאי שבת. מקלחת את הילדים ומנקה מהר כדי שאספיק ללכת לבר ולכתוב פוסט על השבוע הראשון עם הקמפר! אלא שעוברת שעה ואני מגלה שעדיין אין לי מים חמים!! ישראל בודק ומסתבר שיש חסימת אוויר במיכלי המים ולכן הדוד לא מצליח לשאוב מים לחימום. במקום ללכת לעבוד אנחנו מבלים את הלילה הקפואאא הזה במילוי וריקון המכלים במים עד לשחרור החסימה (לפחות חופת הכוכבים מעלינו נותנת קסם קסם ללילה הזה..)  ואחרי כל זה אני גם מתקלחת במקלחות של הקמפסייט במקום בנוחות של הקמפר. 

אחרי כל זה אני מספיקה להגיע לבר דקות ספורות לפני הסגירה רק להעלות קצת סטטוסים למועדון.

בדרך מהבר חזרה לקמפר חוצה את השביל ראם הצבי ממש במרחק נגיעה מאיתנו!!! 

בואו לטייל איתנו בזמן אמת!

אודות חו''ל כשר

אודות חו''ל כשר

Booking.com

בואו לטייל איתנו בזמן אמת!

Booking.com

בואו לטייל איתנו בזמן אמת!

Booking.com