לטייל זה לחיות - שבוע 152
נמיביה
תשעה באב בנמיביה
7-13.8.22
מזג האוויר בנמיביה הוא מדברי, קפוא בלילה, המעלות צונחות עד למינוס 6!! חם מאד בצהריים -המעלות מטפסות ל30 מעלות ושמש קופחת ללא ענן! ויבש! מאד!! גם בלילה וגם ביום, גם בקור וגם בחום יבש ברמה שמורחים שמן על העור והוא עדין קרוע לחתכים.. ברמה שחייבים טיפות עיניים וקרם לשפתיים.. אפס אחוזי לחות! וביובש הזה אנחנו צריכים לצום את צום תשעה באב. אבל אלוקים אוהב אותנו מאד ובניגוד לשאר הימים, דווקא בתשעה באב יש 18 אחוזי לחות. עדיין יבש אבל אפשר לצום….
אני משתדלת להישאר במיטה עם ספר ככל האפשר למרות שרותי מנדנדת לי מהבוקר לבוא איתה למסעדה של הקמפסייט, המקום היחיד בו יש אינטרנט כדי לעבוד… בסופו של דבר באחת בצהריים אני נשברת ובאה איתה לעבוד במסעדה! עם ריחות של אוכל וקפה! בצום!! אבל למרות הרעב וחוסר הריכוז אני מסיימת לכתוב עוד פוסט לבלוג…
אחה"צ כזכר לחורבן הבית אני מטפלת ב"חורבן הבית" שלנו ומרוקנת את הטנק של השירותים של הקמפר… הקמפר הרי נייד ולא יכול להיות מחובר לצנרת לכן כל הפסולת נכנסת לקופסה סגורה וכשהיא מתמלאת צריך לרוקן אותה…
אני מארגנת את הילדים לשינה ונחה עם שני על הערסל עד צאת הצום. אז אני מרגישה הכי חזק את המרחק מהארץ.. לאף אחד אין כח להכין אוכל ואין אפשרות לקנות מוכן\ללכת למסעדה\להזמין משהו\ללכת להורים או למשפחה… אנחנו נאלצים להתפשר על לחמנייה עם גבינה צהובה ולהמשיך לפנטז על המון אוכל טעים…
וינדהוק נמיביה
כבר שבוע שאנחנו בוינדהוק, בירת נמיביה. אנחנו לא אוהבים ערים אבל אנחנו מחכים לחלפים לרכב ובגלל שאחרי הקורונה יש מחסור חמור בחלקי רכב בכל העולם, ההמתנה מתארכת. אני משתדלת לנצל את הזמן לעבוד אבל אחרי שבוע לכולנו כבר יש קוצים אז אנחנו יוצאים עם הילדים לג'ימבורי בקניון בעיר. אלא שביום שני הג'ימבורי סגור לניקיון.(בהרבה מקומות בעולם זה כך בגלל העומס שיש ביום ראשון שהוא יום חופש…) למזלנו בקומה מתחת יש משחקיה ואנחנו מעבירים שם שעתיים מהנות, מתאווררים וכרגיל מסיימים בסוף עם קניה בסופר…
כשאנחנו חוזרים לקמפר רותי מחליטה להפוך את הארוחה הבשרית הראשונה שאחרי הצום לחגיגה של ממש, היא נכנסת למטבח להכין את הפיתות המפורסמות שלה וסוחבת איתה את ישראל שיכין סלטים ועופות על האש. יחד הם מכינים לנו סעודת מלכים טעימה ומפנקת!
כיוון שיצאנו בלחץ של הרגע האחרון, לא רק שלא סיימנו את הבניה, גם לא הספקנו לסדר את החפצים שלנו בקמפר כמו שצריך, כמובן שעוד נעשה סדר הרבה מאד פעמים ונלמד עם החיים מה הסדר הנכון אבל היום בפעם הראשונה אנחנו מוציאים את כל המזוודות מתא האחסון החיצוני שישראל יצר במיוחד בשבילן ומסדרים את כל הארונות והמזוודות מחדש. (המזוודות לאחסון של דברים פחות שימושיים, כמו מעילים שלא השתמשנו כבר שנתיים ושמיכת קיץ שלא נצרכת עכשיו.. ) תוך כדי הסדר היסודי מגיעה משאית שגורמת לי לצעוק מהתרגשות.. (פתאום אני מבינה מה מרגיש כל מי שצורח למראה הקמפר שלנו…) היא אמנם ישנה מאד אבל הגודל שלה עצום והמראה שלה עוצמתי. אנחנו ניגשים לראות מקרוב, כל גלגל כמעט בגובה של יהונתן!
המטילים במשאית הם שני גברים, חברים מספרד. הם מספרים ששלחו את המשאית ב2019 מספרד לאפריקה, לא הספיקו לטייל הרבה והגבולות נסגרו. המשאית שכבה הרבה זמן ולפני שלושה חודשים הם חזרו לטייל בה. עכשיו מסיימים את הסבב הזה.. אחרי שיחת הנימוסים רותי ואני אוזרות אומץ לבקש לראות את הקמפר מבפנים… הגברים מזהירם אותנו מראש שאנחנו "ליידיז" וניגעל אבל שום אזהרה לא באמת מכינה אותנו לעליבות בפנים, בשביל מה לסחוב כזאת משאית ענקית אם בפנים יש 2 מזרנים מעופשים בתוך ערימת קרשים שבורים? אח"כ הם מראים לישראל בסרטונים את הביצועים של הטנק הזה בשטח – בכבישים הכי קשים של אפריקה ואנחנו מבינים למה זה בכל זאת שווה… אבל אם לנו היה כזה גודל… וואי מה היינו מכניסים שם!! הקמפר שלנו חצי בגודל ובקיבולת המשקל ויש בו הרבה יותר מכפול בתכולה וביופי…
אח"כ ישראל שוב צריך לרוץ למוסך, הבנות מציירות במכשירי כתיבה שפרקנו מהמזוודות ויהונתן מכין פסטה לכולם, כשהוא מסיים להכין ואני מסיימת להשגיח עליו אני יכולה סופסוף ללכת לבר לעבוד. האינטרנט האיטי מאט את העבודה שלי ואני עובדת שעות ארוכות עד שכואבות לי העיניים אז אני עושה הפסקה מהמחשב ומקלחת בינתיים את הבנות. ישראל מכין ארוחת ערב טעימה ויהי לילה…
אנחנו קמים מלאי תכניות לבוקר הבא אבל שוב מוצאים את עצמינו מטפלים בקמפר במשך שעות ובסוף לא יוצאים. מעבר לתסכול על התכניות שמתבטלות או על העבודה הקשה יש כאן תסכול מעצם הרעיון- במשך שלוש שנים בנינו לנו חיים בהם אין שיעבוד לחפצים. אין צורך ברכוש או נכסים. יש 5 מזוודות שגם אם הם יגנבו או יאבדו אנחנו רק נודה על זה שנוכל להתחיל מחדש עם פחות ציוד.. ועכשיו יש לנו נכס. ולא סתם נכס. כזה שממש צריך להשתעבד אליו לטפל ולתחזק כל היום. אני לא מרוצה מהרעיון הזה. אמנם בחרתי בזה כי זאת הדרך היחידה שנוכל לטייל בנוחות ביבשת אפריקה. אבל אני לא אוהבת את הצורך לדאוג לרכוש.
הבוקר אנחנו מבינים שמכלי המים שלנו שאמורים להכיל 200 ליטרים של מים נקיים לא מתמלאים כולם, יש איזושהי בעיה שמונעת מהם להתמלא וישראל עובד בוקר שלם כדי להבין מה הבעיה וגם לפתור אותה, כשרותי ואני עומדות לידו לעזור לו.
תוך כדי אני גם מסדרת את הקמפר ומפצ'קרת איזה ממתק מחמאת בוטנים, שקדים, שוקולד וביסקוויטים…
הבחורים מהמשאית הענקית מגיעים עכשיו לראות את הקמפר שלנו מבחוץ ומבפנים וכמובן מתלהבים מאד וגם "מרגיעים" אותנו שהעבודה הקשה קיימת בכל קמפר, תמיד!
מזוודה מסבתא!
ישראל מסיים לפתור את התקלה ונוסע לחכות למזוודה שנשלחה אלינו מסבתא שולה והגיעה אלינו עם משפחה טובה ואמיצה שבאה לטייל עם 12 ילדים בנמיביה!! שרשרת של תקלות ואי הבנות הביאו את ישראל למצב שבו הוא צריך לעלות על מונית מקומית בוינדהוק- שזה משהו שאסור בשום פנים ואופן לעשות! אחד המעשים המסוכנים ביותר! ולגרום למשפחה המסכנה שגם ככה בטראומה מהנחיתה הקשה בנמיביה להמתין כמה דקות בדרך הארוכה שעוד מחכה להם עד הבית. מצב לא נעים בכלל! הוא חוזר עם המזוודה מותש, מזיע ומתוסכל מאי הנעימות ודורש שנבטיח שלעולם יותר לא נבקש מאף אחד להביא בשבילנו מזוודות או חבילות מהארץ. ההתרגשות הגדולה שהייתה לנו מהמזוודה הזאת כמובן נעלמה ואנחנו פותחים אותה במפח נפש על מה שהמעורבים בדבר נאלצו לעבור בגללה.
בפנים כמובן יש המון אוצרות מרגשים כמו שרק סבתא דואגת יכולה לשלוח…ספרים עתיקים בירושה מיוחדת שעכשיו עברו אל רותי! רק היא יודעת להעריך ירושה כזאת! משחקי חשיבה מצוינים, חוברות צביעה, המון תרופות טבעיות (כי סבתא יודעת שאנחנו לא משתמשים בתרופות בכלל) בגדים יפים לילדים והמון ממתקים ואוכל שהילדים ביקשו…
כמו בכל ערב אני מגיעה עם המחשב והטלפון לבר כדי לעבוד אבל הערב אני מתקשה להתאושש מהיום הזה… כל מה שבא לי זה רק לבכות. אני מזמינה וודקה ומיץ תפוזים כדי שאוכל להתאושש ולשתף סטטוסים לחברי מועדון, דווקא כי אני יודעת כמה הם מבינים וסלחנים לגביי בימים כאלה ו"מרשים" לי לקחת ימי חופש.. אני מתאמצת לא לנצל את טוב ליבם.. אבל גם הוודקה תפוזים לא עוזרת לי אז אני הולכת לישון בלי לעבוד בכלל.
בבוקר אני מקפיצה את כולם להתלבש בבגדים החדשים שסבתא הביאה, שחלילה לא יתלכלכו עד שאחזור מהליכת הבוקר.. עם פרצופי כרית מתקשרים לסבתא להראות לה את ההצלחה בבחירת הצבעים והמידות ואז אפשר להתחיל את היום… הליכת בוקר, ארוחת בוקר. ילדם שמשחקים במשחקים שסבתא קנתה להם ואני שבוהה בהם ולא מבינה איך הם גדלו לי כל כך?? ואיך זכיתי להעניק להם כזאת ילדות מדהימה??
יהונתן חולם כבר שבועיים להכין עוגת שכבות מפוארת והנה הגיע הזמן.. הוא נכנס למטבח ומתחיל להכין את העוגה, 3 שכבות וקצפת בינהן. העוגה כמובן לא יוצאת כמו בדמיון שלו (עוגת חתונה בגובה שלו..) והוא בוכה המון… אנחנו משפצים אותה עד כמה שאפשר ומכניסים למקרר לקראת שבת…
ישראל מחליט סופסוף להמשיך בבניה של הקמפר! אחרי תשעה חודשים של בניה אנחנו מותשים מהנושא. רק רק רצינו לצאת ולטייל, אבל לא באמת סיימנו ויש דברים שחייבים להמשיך, והנה ב"ה אחרי שבועיים הוא מרגיש שהוא מסוגל לגשת לזה שוב!
בית הכנסת ובית הקברות היהודי בנמיביה
ביום שישי סופסוף יוצאים למקום המעניין היחיד שקיים בעיר וינדהוק… סיור מודרך בבית הכנסת העתיק ובית הקברות היהודי בוינדהוק. בבית הכנסת מחכה לנו צבי גורליק, היהודי שומר מצוות היחיד כנראה שנשאר כאן עוד מימים בהם הקהילה היהודית פרחה ושגשגה. הוא נולד וחי כאן את כל חייו.
בית הכנסת שנבנה לפני 98 שנים מכיל יותר מ100 מקומות ישיבה שבזמנו היו מלאים, היום למרבה הצער בקושי מצליחים לארגן מניין לחגים. היהודים של אז נפטרו והילדים שלהם עברו לדרום אפריקה או מדינות אחרות…
בעזרת נשים רותי מוצאת ספרים עתיקים בעברית וכואבת ומאוכזבת לשמוע שכיוון שבית הכנסת על כל תכולתו נמכר ועתי להפוך למוזיאון היא לא יכולה לקבל שום ספר… היא כואבת בעיקר על הזילות של העמדת ספרים במוזיאון במקום שיהיו נגישים לקריאה.
מבית הכנסת, נוסעים ברכב של צבי אל בית הקברות. בית קברות ציבורי בו יש גם כמה חלקות יהודיות. בית הקברות נהרס בהצפה וכיוון שאין קהילה בעיר או כסף בקופת הקהילה נאלצו למכור את בית הכנסת ולהשתמש בכסף לשיפוץ בית העלמין. עכשיו כל המצבות חדשות ודומות והחלקות היהודיות מטופלות ומטופחות.
בחלקה הראשונה שנפרדת משאר החלקות ומוקפת עצים יש את הקבר שהראשון והעתיק ביותר בכל בית הקברות והוא שייך לאשה יהודייה שנפטרה ב1917. גם בבית הקברות בסווקאפמונד הרחוקה מכאן 5 שעות נסיעה יש בית קברות עם חלקה יהודית וגם שם הקבר העתיק ביותר הוא של אישה יהודייה.
מבית הקברות אנחנו ממשיכים לGROOVE MALL הקניון הגדול ביותר בעיר, אולי שם נמצא עוד אביזרים שחסרים לנו לסיום בניית הקמפר. הקניון ענק מידי ואנחנו מתעייפים מההליכה חסרת התוחלת, אז עושים קניה קטנה בסופר לכבוד שבת וחוזרים לקמפר. חם מאד אז מכינים שייק פירות והולכים לבריכה. ממש לפני שבת אני נזכרת שקנינו קצפת נוספת לציפוי העוגה של יהונתן והוא מצפה ומקשט אותה.
בשבת בבוקר אנחנו פותחים את העוגה ונדהמים מהיופי שלה! שכבות מדהימות!! ושאנחנו טועמים אנחנו מתפעלים גם מהטעם! העוגה הכי טעימה שאכלנו בחיים ואנחנו מחסלים את כולה על הבוקר!
עוברת עלינו שבת נעימה עם המשחקים החדשים מסבתא ומשעשעת מאד עם שני שחופרת ומציגה לנו… אף פעם זה לא מפסיק להדהים ולהצחיק לשמוע תינוקת בת שנתיים וחצי אומרת משפטים כמו "את אמורה להיות מפוחדת"
אודות חו''ל כשר
אודות חו''ל כשר
