ישראל וקיין יוצאים מהרכב ומגלים שהתא שישראל פתח בשביל להוציא ממנו סכין כשנתקענו נשאר פתוח ונפלו לנו החוט חשמל -זה שמחבר בין השקע בקמפסייט לקמפר שלנו ומספק חשמל לקמפר. וגם צינור המים בו ממלאים מים לקמפר! ואנחנו באזור שאין בו שום דבר! בטח לא לקנות חוט חשמל של קמפר וצינור מים! ומחר יום כיפור!!! איך אפשר להתארגן או לצלוח יום כיפור בלי חשמל ומים???
היינו יכולים להסתדר בלי חוט ובלי צינור כמה ימים. אבל בדיוק עכשיו הבטריות של הקמפר לא עובדות טוב אז בלי חיבור לחשמל אין חשמל.. וביום כיפור אי אפשר לפתוח ברז אלא אם יש חיבור ישיר לברז מים חיצוני (אחרת המשאבה מופעלת על חשמל)
מתוסכלים שהיום היפה כל-כך נגמר בצורה כל-כך לא יפה אנחנו מוותרים על מפלי רואקנה וממשיכים קדימה בדרך עד קמפסייט שקרוב יחסית לעיר שנוכל לפחות מחר לחפש חוט חשמל וצינור.
הדרך ממפלי רואקנה לכיוון הקפריבי שונה לחלוטין מכל מה שחווינו עד עכשיו בנמיביה. דבר ראשון, היא על כביש סלול! דבר שני היא מישורית!! והנוף הוא ירוק ולא חום! ויש אפילו עכשיו בעונה היבשה הרבה בורות מים לאורך הדרך.
אנחנו מגיעים בשעת ערב, אחרי יום ארוך מאד לקמפסייט היחיד באזור. אני נתקפת כאבי בטן איומים וישראל מנסה להפעיל את הבטרייה ללא הצלחה (אתמול בהימבה היא עוד פעלה)
אני לוקחת את הבנות להתקלח ומגלה שאין מקלחת בקמפסייט! צריך להתקלח עם דליים! אני חושבת לעצמי שנתקלח במקלחת בקמפר אבל נזכרת שבלי חשמל (משאבה) ובלי צינור אין אפשרות גם לפתוח מים בקמפר!! אני מבינה שנכנסנו לקמפסייט ובעצם אין לנו בו שום דבר שאין לנו בכל צד כביש בחוץ.. אני מתוסכלת מהכאבים ומהמצב ומתחילה לבכות. ישראל גם מתוסכל ומיואש מהבטריות ורק רותי תופסת יוזמה ומכינה ארוחת ערב במטבח החיצוני שלנו – שניצלים ואורז.
בינתיים ישראל מוצא בקצה הקמפסייט מקלחת שכן מטפטפת כמה טיפות של מים קרים ומקלח את הבנות. אחכ גם אנחנו מתקלחים והולכים לישון. בלי חשמל ובלי מים אבל יש לנו את המיטה הנוחה שלנו…