לטייל זה לחיות - שבוע 157
אטושה נשיונל פארק ספארי בנמיביה
ETOSHA NATIONAL PARK NAMIBIA
11-17.9.22
יום ראשון טו אלול, 3 שנים בדיוק מאז יצאנו למסע… כהרגלינו אנחנו לא חוגגים בכלל אבל יצא שזה בדיוק היום שבו אנחנו נכנסים לאטושה! חווית הספארי הראשונה שלנו! בדרך לאטושה הילדים שרים היום יומולדת למסע, אני נזכרת איך לפני שנתיים, כשציינו שנה למסע, שני הייתה תינוקת בסלקל ותהינו איך נחגוג 3 שנים למסע, ישראל תיאר בדרכו המיוחדת והמצחיקה איך נהיה באפריקה, איך שני תהיה בת שנתיים ותתלהב מהחיות.. זה היה נשמע אז מופרך ורחוק לגמרי מהמציאות וצחקנו מלא מהבדיחה והתיאורים שלו…
אבל הנה שנתיים אח"כ והכל התגשם!! אנחנו עם שני בת השנתיים וחצי מטיילים בספארי באפריקה!! ואני חושבת לעצמי איך זה יהיה כשנחגוג 6 שנים למסע, אז היא לא רק תשיר עם הילדים היום יומולדת, היא גם תתעניין ותשאל מה בדיוק אנחנו חוגגים? אז נצטרך לספר לה על חיים אחרים שאותם היא לא מכירה ובהם היא אמורה לעלות לכיתה א'… והיא כנראה כמו יעל כבר תדע לקרוא בעברית ואנגלית ולא תבין למה צריך בית ספר בשביל זה…
אנחנו מגיעים לאטושה ב11 בבוקר, גם בשער הכניסה לפארק יושבת משפחה ב״לבוש״ של הימבה, מחכה לתיירים שיצטלמו/יצלמו וישלמו…
כבר בכניסה, עוד לפני שמגיעים לעמדת התשלום אנחנו רואים זברות, פילים וג'ירפות וההתרגשות גואה! בתוך הפארק יש 3 קמפסייטים, בראשון משלמים על הכניסה ובו יש גם בור מים גדול אליו מגיעות הרבה חיות לשתות. אין מקום לינה בקמפסייט הזה ולכן אנחנו מזמינים לילה נוסף בקמפסייט בו כבר הזמנו 2 לילות מראש (לשני ושלישי, עכשיו נישן בו גם בראשון..) ומתיישבים ליד בור המים שם צופים בעדר פילים שותה יחד עם גנו, איילים וראמים..יש בבור המים שני דברים שמדהימים אותי! הראשון, השקט. כל האנשים שומרים דממה! חרדת קודש באוויר, רק לא להפריע חלילה לטבע להמשיך בדרכו בלי ההתערבות שלנו בני האדם…
הדבר השני הוא איך הפילים הגדולים שומרים על הקטנים, אין רגע אחד שפיל קטן יעמוד חשוף ולא יגנו עליו פילים משני הצדדים! אפילו שאין שום טורף בסביבה!
אנחנו ממשיכים לנסוע בכבישי הספארי, הגודל שלו הוא עצום! יש מפה עם כל הדרכים בהן אפשר לנסוע, אף אחת מהן לא מבטיחה שנראה משהו, צריך בעיקר סבלנות ומזל.. המון שעות נסיעה בשביל לראות חיות, את הנסיעות הארוכות אנחנו מעבירים כרגיל עם פודקאסטים. הדרכים בפארק דרכי עפר קופצניות וקשות או דרכי חול ואבנים עם המון בורות ורק כביש אחד ראשי הוא כביש סלול…
אחרי שעות של נסיעה והרבה חיות אנחנו מגיעים לקמפסייט שלנו לשלושה לילות הקרובים, אני קונה חבילת אינטרנט במחיר מוגזם רק כדי לגלות שעדיין אין לי בכלל קליטה ולעומת זאת בסים שעולה רבע מחיר ולא קניתי חבילה חדשה לפני הכניסה לפארק יש קליטה מעולה בקמפסייט! (אז רק לישראל יש אינטרנט ולי לא!)
אנחנו מבשלים ארוחת ערב ללא עוף /בשר/דגים שנגמרו לנו ואין להשיג כשר באזור.. אוכלים קציצות טונה ותפוחי אדמה, מתארגנים לשינה וליום ארוך של טיול מחר והולכים לישון.
בבוקר יום שני כיאה לטיילים מנוסים בשעה עשרה ל7 בבוקר אנחנו כבר בשער הקמפסייט יוצאים ליום ארוך של חיפוש חיות בספארי! בתכנית שלנו יש כבר את הדרכים בהן ניסע היום אבל לפנינו רכב ספארי עם מדריך מוסמך, אנחנו חושבים ״הוא מנוסה, הוא בוודאי יודע איפה למצוא עכשיו חיות, ניסע אחריו אולי נראה אריות…״ אז אנחנו נוסעים אחריו, מקבלים לפנים את כל ענני האבק שהוא מרים בדרך ומגיעים איתו אל בור מים!! בשבע בבוקר!! למה שהחיות ששתו כל הלילה יבואו לשתות עכשיו שוב עוד לפני שנהיה חם ומצמיא?? ואכן בור המים ריק לחלוטין! מאוכזבים אנחנו חוזרים לתכנית המקורית שלנו ויורדים לשבילים קשים אליהם כמעט לא מגיעים רכבים אחרים, אנחנו נתקלים בהרבה בורות ודרכים קשות אבל גם רואים צבועים!! קטנים מנסים לטרוף גירפה קטנה.. והרבה גירפות, פילים, ואפילו לביאה עייפה שמנסה לטרוף עדר גנו ובסוף מתייאשת..
אסור לצאת מהרכב ברחבי הפארק אז מידי פעם אני עולה לחדר השינה בקמפר דרך החור הקטן שברכב ומצלמת את החיות מלמעלה, ולארוחות בוקר וצהריים אנחנו נכנסים לשטח קטן ומגודר במרכז הפארק שמיועד לשחרור האיברים ולאוכל.
אחרי האוכל ממשיכים בפארק וזוג צעיר ונחמד מעדכן אותנו איפה נמצאת ציטה עם 4 גורים! אנחנו רואים אותם ממש על הכביש!! צמוד כל-כך לרכב וזה מדהים!!!
אחרי 11 שעות של נסיעה בפארק חוזרים לקמפסייט לארוחת ערב, מקלחות ומנוחה לקראת היום הבא באטושה!
אני שוב קמה ב6 אבל כולנו עוד תשושים מהטיול הארוך של אתמול אז אני לא מעירה את הילדים אלא מקיימת בשקט את שגרת הבוקר והכושר שלי ונותנת להם להתעורר בנחת. אחרי ארוחת בוקר יוצאים לדרך, שעה נסיעה לא רואים שום חיה!! ואז פתאום הבלמים לא עובדים! בכלל! אין ברקס!!
ישראל מנסה לאתר את התקלה ומוצא שהשמן של הבלמים נזל. הוא מנסה גם לתקן את התקלה וללא הצלחה. כל זה אורך זמן רב בו הילדים משחקים בנחת ברכב, רותי קוראת ואפילו לא שמה לב שנתקענו🤣 ושום חיה אפילו הקטנה ביותר לא עוברת לידינו!!
בסופו של דבר ישראל נוהג בזהירות ללא בלמים בחזרה לקמפסייט ושם נכנס ל״מוסך״. גראז׳ ללא כלים וללא מכונאים. קבוצת עובדים של הקמפסייט מתקבצת מתחת לרכב ומנסה להבין מה הבעיה ואיך מתקנים אותה.. באפריקה כולם מכונאי רכב מלידה, כולם חייבים לדעת לעשות הכל כי אין לאף אחד כסף לשלם למישהו שיעשה בשבילו.. אבל מתוך 7 אנשים מתחת לרכב רק אחד יודע מה לעשות ומדריך את השאר, הם משתמשים בכלים של ישראל, מוציאים חלק חילוף מלנד קרוזר ישנה ששוכבת שם ואחרי 5 שעות הם מצליחים לסדר את הרכב ואפילו להשיג את השמן החסר בדיוק בכמות המינימלית הנדרשת ממישהו שגר בתוך הפארק.
בינתיים הילדים ואני בבריכה מלקקים גלידה, מתקררים וצופים בסופת חול מהירה ועוצמתית שעוברת דרך הקמפסייט שלנו.
למרות שכבר מאוחר והיום נגמר כשהבלמים מסודרים אנחנו מחליטים להמשיך בתכנית המקורית ולהכין ארוחת ערב חגיגית עם העוף האחרון שנשאר לנו. רותי אופה את הפיתות המפורסמות שלה, ישראל מכין פרגיות וירקות על האש, אני מכינה טחינה ויש לנו סעודה לתפארת.
אחרי שהילדים במיטות ישראל הולך לבור המים וקורא לי לבוא גם. אני מגיעה ומגלה 8 קרנפים וכמה צבועים ליד בור המים!! לפני שבאתי ישראל ראה שם גם לביאה עם גורים.
בבוקר יום רביעי שהוא גם היום הרביעי שלנו באטושה אנחנו מתארגנים למעבר לקמפסייט נוסף בתוך הפארק. אנחנו מטיילים ומחפשים חיות עד הקמפסייט הבא, כשאנחנו מתקרבים אליו נופלת עלי תשות גדולה ואני אומרת לישראל שיכנס לקמפסייט ולא נמשיך לטייל עד אחה"צ כמו שתכננו. כשאנחנו חונים ישראל מגלה שהבטריה שלא עובדת גורמת גם לשנייה להיכבות למרות שהיא לגמרי מלאה. הוא פותח את הבטרייה ומנסה להבין ולתקן, אני נכנסת למיטה לנוח ורותי והילדים מכינים ארוחת צהריים.
אחרי האוכל אני עדיין מותשת ממש אבל ישראל משכנע אותי לבוא איתם לבריכה ושאשן שם על כיסא נח… בסוף הוא זה שנרדם ואני משגיחה על הילדים….
בוקר אחרון באטושה כבר לא נשאר לנו אוכל. אני מכינה בצק על הבוקר שאאפה בהמשך ויהיה מה לאכול ויוצאים לדרך בלי ארוחת בוקר אחרי נסיעה קצרה בפארק בה ראינו גירפות זברות צבוע וכמה לביאות אנחנו מחליטים שמיצינו, אנחנו רעבים ורוצים להגיע בשעה מוקדמת לעיר גדולה לעשות קניה ולקמפסייט להכין אוכל ושבת אז נוסעים לכיוון היציאה ואז אחד הריינגרים מסמן לנו לנסוע בשביל צדדי. אנחנו נוסעים ורואים אריה שוכב מתחת לעץ סמוך לבור מים בו כל חיות הספארי שותות מים.
עדר של צבאים הולך בנחת מאחוריו, הוא מסובב את הראש ואנחנו מחכים לראות טרף אבל הוא שבע ומביט בהם בשיעמום. כשהם קולטים אותו הם מתחילים מיד לרוץ ומדהים לראות את הכח והמלכותיות של מלך החיות!
שעה נסיעה מהפארק ואנחנו בעיר צ׳ומאב. בדרך לסופר רץ אלינו בחור ומכוון אותנו. אנחנו נותנים לו פחית בירה כאות תודה ונדבה והוא מבקש שנקנה לו אורז. רותי שהחלום הגדול שלה הוא שלא יהיו רעבים בעולם קונה מכספי המעשר שלה אורז ופסטה בשבילו ובשביל נזקקים נוספים. היא מביאה את האורז לבחור שביקש ופורצת קטטה בינו לבין השומר של הסופר שאומר לנו אחכ שזה איש מסוכן ואסור לנו לקנות לאנשים כאלה אוכל.
הקמפסייט בצומאב מפתיע אותנו לטובה, בריכה אולימפית ענקית ומטופחת. כל השטח דשא ושבילים מרוצפים (אין חול!!), שירותים ומקלחת חדשים מודרניים ונקיים! וכל זה במחיר זול להפליא!! 262 שח ל4 לילות!! (מה שבדכ היינו משלמים על לילה באיירבנב)
אני נכנסת מיד למטבח וישראל לתיקונים של הקמפר, הבצק שהכנתי בבוקר לפני שיצאנו ושמרתי במקרר תפח מעל ומעבר וגלש על כל המקרר אז בנוסף לכל ההכנות נוסף גם ניקיון המקרר….
אחרי שבוע בלי אינטרנט כל מה שחיכיתי לו בעיר היה קליטת אינטרנט טובה אבל כלום! האינטרנט אלחוטי בקמפסייט חלש וכמעט לא קיים ואפילו בסים כמעט אין קליטה!! תסכול גדול! ישראל רץ וקונה לי מלא חבילות דאטה ומנסים לתפוס קליטה בכל מקום עד שמצליחה לשתף את חברי המועדון בכל חוויות הספארי שלנו…
ביום שישי על הבוקר מגיע אלינו משלוח של בשר כשר מהשחיטה הראשונה שנעשתה אי פעם בנמיביה עי שליחי חבד הצעירים ונמרצים רק לפני יומיים! וישראל מכין שבת טעימה מהבשר הטרי.
אודות חו''ל כשר
אודות חו''ל כשר
