2022_09_04_10_00_IMG_6449

לטייל זה לחיות - שבוע 156

הרפתקאות בנמיביה

SPITZKOPE

4-10.9.22

בקמפסייט המבודד שלנו אנחנו מתעוררים לשבוע חדש ואני מרימה רחפן לצלם את הנוף היפיפה..
אחרי הכושר וארוחת הבוקר כולנו מוכנים לנסיעה, התכנית היא כניסה לפארק וטיפוס לקשת המפורסמת ונסיעה לכיוון הפארק הלאומי- אטושה.

אלא שישראל דואג מאד מהבטריה שלא חזרה לפעול אחרי שהתרוקנה לחלוטין והוא מחליט לחזור לקמפסייט איפה שיש חשמל ולהטעין אותה לפני שאנחנו ממשיכים בדרך.

כך יוצא שאנחנו מבלים יום שלם בקמפסייט בזמן שהבטריה נטענת. אני נהנית מיום החופש הזה שנותן לי את האפשרות לשתף בנחת את חברי המועדון בשבוע העמוס שעבר עלינו ולהדביק את הקצב… הילדים גם נהנים לשחק ולהתרוצץ ורק ישראל צמוד לבטריה ומחכה שהיא תתעורר…

היום נגמר, הערב יורד והבטרייה עדיין ישנה. אנחנו נשארים ללילה נוסף. הפעם יש מקום בתוך הקמפסייט ואנחנו מקבלים חניה עם חיבור לחשמל אבל בתוך סבך של עצים דוקרים, עם שירותים ומקלחת תחת כיפת השמים. הקמפר מבולגן ואני עייפה ומצוברחת אבל הילדים מאושרים, שרים ורוקדים. בלית ברירה גם אנחנו המבוגרים מתאפסים על עצמינו, אני מסדרת ומנקה את הקמפר וישראל מבשל ארוחת ערב וכשכולנו יושבים רגועים מסביב לשולחן אוכלים ארוחת ערב טובה החיוך שלי חוזר, בסהכ שום דבר לא נורא…

בבוקר, אחרי לילה שלם עם חיבור לחשמל הבטריה עדיין לא נדלקה, יש לנו אחת נוספת אז יש חשמל וזה לא נורא… אבל בכל זאת מנסים לעשות הכל כדי שהיא כן תפעל. בזמן שישראל עדיין מטפל בבטריה והילדים משחקים אני מארגנת את הקמפר לנסיעה ומספיקה גם לצלם כמה סרטונים לאינסטגרם. וסופסוף יוצאים! הפעם באמת לפארק.

אנחנו מטפסים אל הקשת המפורסמת והנוף סביבה עוצר נשימה אפילו יותר ממנה! אחרי כמה תמונות חוזרים לרכב ונוסעים לאזור שנקרא סמול בושמן, שם אפשר לראות על הקירות ציורים עתיקים של שבט הבושמנים שחי באזור לפני הרבה מאד שנים.
הבושמנים הם שבט ציידים נודד. את השם שלהם הם קיבלו מהגרמנים שקראו להם כך כיוון שהם חיו בשיחים (בוש-שיח,מן- איש) הציורים הם בעצם הוראות לשבט הבא שיעבור במקום, איפה יש מים, איזה חיות יש באזור ומה הם הסכנות…
כשהם יצאו לצוד הם היו מרימים חול ומעיפים אותו, לפי הכיוון אליו הוא עף הם ידעו לאן נושבת הרוח ויצאו לצוד בכיוון ההפוך כדי שהרוח לא תביא את הריח שלהם אל החיות. כשהתקרבו אל חיה הם שכבו על האדמה מכוסים בעורות ופרוות וכך צדו אותה.

מהפארק אנחנו יוצאים לדרך לכיוון אטושה, שוב דרך עפר קשה שבה הכל רועד, הרכב הקמפר והגוף שלנו. ושוב, למרות נעילת הארונות הם נפתחים ותכולתם נשפכת ברעש גדול. אנחנו עוצרים ומגלים שמהרעידות הארון עצמו זז ולכן הנעילה כבר לא במקום… ישראל מוציא כלי עבודה ומתקן זמנית את הארונות. אנחנו מנצלים את העצירה לאוכל ושירותים כמובן…

הנוף בדרך משתנה, עדיין מדברי אבל עכשיו במקום חול ואבנים יש גם שיחים ועצים יבשים ואנחנו מבינים למה החיות בוחרות להימצא דווקא באזור הזה…

UIS NAMIBIA

אחהצ, אחרי שנסענו חלק ניכר מהדרך אבל לפני שכולם משוגעים אנחנו עוצרים בסופר בעיירה uis. בנות הימבה יושבות על הרצפה מחוץ לסופר וחלקן אפילו קונות בסופר הקטן. אנחנו קונים מים ועוברים את הכביש לקמפסייט ממול. ישראל מבשל ארוחת ערב ועד שהיא מתבשלת אנחנו משחקים ״ביג דיל״ ואני שואלת את עצמי למה כל ערב בקמפר לא יכול להראות בדיוק כך??

הליכת בוקר משפחתית בעיירה uis, העיירה קטנה כל-כך, שלפני שאנחנו מרגישים שהלכנו כבר מגיעים לקצה ולשומקום ואנחנו תוהים מי הם מעט האנשים שבוחרים לגור בעיירה נידחת ושוממה כל-כך ומדוע!
רק מסיימים לשאול ומחצר אחד הבתים מישהו אומר לנו באנגלית ״בוקר טוב״ אנחנו עונים לו ומתקרבים לחצר הכי מוזרה וקריפית שראינו בחיים וישראל מחמיא ״חצר יפה״ האיש ניגש אלינו תוך כדי שהוא מצביע על שלד אדם שיושב על כסא שתלוי בגובה מעל המרפסת ואומר ״זה רק סבא שלי שיושב וצופה כאן״🤣🤣

ישראל אומר לו שבדיוק תהינו מה גורם לאנשים לגור בחור הזה והוא עונה שמזג האוויר כאן מושלם. אף פעם לא חם מידי או קר מידי ואף פעם לא יורד גשם. הוא מזמין אותנו לחצר העמוסה עצמות ענקיות, שלדים של חיות , עתיקות ועוד ועושה לנו סיור מרתק בין שלדים של ליוויתנים עצומים, שולחן כתיבה ומטבח עתיק לכסאות מרופדים פרוות כלבי ים! הוא מספר לנן על המסעות הארוכים שהוא עושה בקרוואן שלו, נוסע רק מחוץ לכבישים בלי לתכנן.. לאן שנושאת אותו הרוח. מראה לנו תמונות של אריות שפגש בדרך ומוציא לנו אבני קריסטל מיוחדות ויקרות שמצא בדרך… משתף אותנו בתובנות שלו על ההיסטוריה של נמיביה והשבטים כמו שהוא למד וחקר אותה בעצמו במסעות שלו..

במשך שעתיים אנחנו מרותקים והמומים איך בעיירה המשעממת הזאת פגשנו אדם כל-כך מרתק, איך הליכת בוקר תמימה הביאה אותנו לכזאת הרפתקה ואם לא הבטן שמקרקרת לנו ומזכירה שתיכף צהריים ועוד לא אכלנו ארוחת בוקר היינו נשארים שם עוד שעות ארוכות.

 

נרגשים מהחוויה חוזרים לקמפר ומכינים ארוחת בוקר. ישראל ממשיך לנסות להעיר את הבטריה ועושה עוד תיקונים בקמפר בזמן שאני הולכת למסעדת הקמפסייט שרק בה יש קליטת אינטרנט (חלשה מאד!) ועובדת. הילדים משחקים סביבי בחול, בבריכה, עם התוכי שבמקום ובשולחנות פינג פונג..

בבוקר יום רביעי אנחנו מתארגנים לדרך ארוכה וקשה אבל היא מפתיעה אותנו, דרך העפר לא קופצנית כמו שאנחנו רגילים ואחכ יש פתאום כביש אמיתי! גם עכשיו הנוף משתנה והעצים היבשים הופכים לירוקים יותר…
בדרך אנחנו רואים המון כפרי הימבה, אבל מתויירים ולא אוטנטיים אז אנחנו לא עוצרים…
למרות החום הכבד והיובש מגיעה פתאום רוח צד חזקה כל-כך שכמעט הופכת אותנו עם הקמפר!

אנחנו מגיעים לעיר otjo לקניות לפני הכניסה לאטושה ולקראת ערב נוסעים לחפש מקום בטוח וחינמי לישון בו בלילה… אין סיבה לשלם על לילה בקמפסייט כשיש לנו מים, חשמל, שירותים ומקלחת משלנו… בינתיים אנחנו פוגשים משפחת חזירי בר, לטאת כח ועוד חיות שמרגשות אותנו לקראת הביקור בספארי האמיתי הראשון שלנו!!

במהלך החיפוש אחרי מקום לעצור בו ללילה גוגל מפות מכניס אותנו לתוך שדה מוזר, אנחנו רואים פיילות ענק מלאות בעצים ומעלות עשן, (אח"כ הבנו שזה שדה לייצור גחלים…) השבילים צרים מאד ולא מובילים אותנו לשומקום מלבד לבור ענק שישראל בולם שניה לפני שאנחנו נופלים לתוכו ונתקעים. הבלימה הזאת מעלה ענן עשן סמיך ועצום שחוסם לנו את כל הראות והאוויר ומפחיד אותנו מאד. כבר כמעט ערב ואנחנו נוסעים בלי לראות בין הבורות בניסיון למצוא את היציאה מהשדה המוזר והמפחיד הזה! מתוך הרכב אנחנו רואים את החלון האחורי של הקמפר שחור לגמרי, סביבנו ריח חזק של שריפה ואין לנו מושג מה קורה. כשסופסוף אנחנו מצליחים לצאת מהמבוך בשדה המוזר אנחנו יורדים מהרכב לראות מה קורה ואם משהו נשרף וכל המתח משתחרר בצחוק ענק כשאנחנו קולטים איך הרכב מכוסה קומפלט בשכבת אפר עבה.

עד שהשתחררנו מהמבוך כבר שקעה השמש וכמעט חושך, אנחנו חוזרים לכביש הראשי ועוצרים באחת מנקודות המנוחה לצד הדרך. מבשלים ארוחת ערב, מתקלחים והולכים לישון.
למרות שזה לכאורה פחות בטוח לישון במקום בולט לעין ישנו טוב ורגוע ולא הרגשנו סכנה.

Booking.com

בבוקר הילדים יוצאים החוצה, רואים אבנים מסודרות כהכנה למדורה, אוספים זרדים וענפים ומדליקים בעצמם לבד מדורה עוד לפני ארוחת בוקר! כשאני מגלה את זה אני לא יודעת אם לכעוס ולדאוג מהסכנה או להתרשם ולשמוח מהעצמאות שהם מפגינים והכישורים שהם רכשו במסע הזה…
אני כועסת כלפי חוץ ומורשמת מבפנים וישראל יוצא לרקוד איתם מסביב למדורה ואח"כ מזהיר אותם לא להוסיף שום דבר למדורה ולא להדליק יותר מדורה לבד על דעת עצמם.

אחרי ארוחת בוקר, כביסות וסדר אנחנו נוסעים לקמפסייט בו נשהה בשבת ועד הכניסה לאטושה.
הקמפסייט הכי מפנק ונעים שראינו עד כה בנמיביה, שלוש בריכות יפיפיות, גינות ירוקות ומטופחות, קפה תה ושוקו (כשר!) חופשי, והקמפסייט עצמי על דשא ולא על חול! שזאת כבר חגיגה בשבילי! כמה ימים בלי חול בקמפר…

אבל לפני שנהנים מכל הפינוקים צריך כמובן לעבוד… קודם מנקים את הקמפר ואז הולכים לבריכה, ישראל והילדים בשביל הבריכה.. אני בשביל אינטרנט ועוד עבודה… וכך מעבירים גם את שאר היום ואת שישי… בין הבישולים, האפייה, הניקיונות לבין הבריכה..

בואו לטייל איתנו בזמן אמת!

אודות חו''ל כשר

אודות חו''ל כשר

Booking.com

בואו לטייל איתנו בזמן אמת!

Booking.com

בואו לטייל איתנו בזמן אמת!

Booking.com