2022_08_23_19_58_IMG_2139

לטייל זה לחיות - שבועות 153-154

נמיביה

תזכורת אישית מאלוקים

14-27.8.22
אנחנו מתעוררים לעוד שבוע בוינדהוק, בירת נמיביה. האקסל (סרן- חלק ברכב) לו חיכינו שבועיים הגיע סופסוף אבל ביום ראשון המוסכים לא עובדים ואנחנו צריכים לחכות עוד יום עד שהסרן יוחלף ונוכל סופסוף לצאת לדרך!
בינתיים הילדים ואני נשארים בקמפסייט, אני כותבת פוסטים לבלוג, רותי עורכת לוגו ללקוחה והילדים משחקים סביבנו בזמן שישראל ממשיך בבניה של הקמפר.
יום שני, היום הגדול בו סופסוף הרכב נכנס למוסך!! (או לפחות זה היה התכנון..) אנחנו קמים מוקדם בבוקר לקמפר המאורגן כבר מהלילה ליציאה ואז מודיעים לישראל מהמוסך שכיוון שבסוף השבוע הם חילצו קמפר שהתהפך הצטברה להם עבודה ואין להם מקום בשבילנו. שיבוא מחר…
אז אני שוב הולכת לבר להדביק את הפער ולכתוב עוד פוסטים בבלוג וישראל ממשיך לבנות ולשפצר את הקמפר.

בערב כרגיל אחרי ארוחת ערב והשכבות ישראל ואני הולכים לבר, אני עובדת וישראל עונה לכל המתעניינים בקמפר העצום והיפה שבנינו. אחד המתעניינים נהג אוטובוס מבוגר קורא לישראל לשבת איתו, הם מדברים קצת. האיש הולך וישראל חוזר לשבת לידי. פתאום חוזר האיש ומבקש רשות לשבת איתנו בשולחן. לפני שהוא מספיק לדבר ישראל שואל אותו ״אתה חושב שאני משוגע נכון?״ (שבנינו כזה דבר) הזקן מתחיל לענות ואנחנו קולטים פתאום שהוא מרוגש עד דמעות!
הוא עונה ״אין אף אחד בעולם שיודע הכל. אתה מאמין בפרויקט שלך? אתה עושה אותו הכי טוב שאתה יכול? אז זה מה שאתה צריך לעשות. אין שום דבר בעולם שקורה בלי סיבה. גם זה שאני באתי לדבר איתכם עכשיו…״ ואז הוא ממש נחנק מדמעות ובקושי מצליח לדבר ואומר לנו ״תזכרו שאלוקים הוא ההגנה שלכם! שלכם ושל הילדים שלכם! ותצעקו אליו כשאתם צריכים!״ כאן הוא כבר חנוק לגמרי ולא מצליח לדבר. הוא לוחץ לישראל ההמום את היד והולך… ישראל ואני מופתעים והמומים מהתזכורת הזאת שנחתה עלינו מהמקום הכי לא צפוי מביטים אחד בשני ולא יודעים אפילו איך להגיב. אני מצד אחד קצת נבהלת. מיד יודע מה עוד יעבור עלינו שהיינו זקוקים עכשיו לתזכורת כזאת… ומצד שני מרגישה שאלוקים עד כדי כך אוהב אותנו שהוא דואג לשלוח לנו באופן אישי כזאת תזכורת מדהימה!

 

משפחה חרדית בנמיביה

סופסוף הגיע הרגע האמיתי בו הרכב נכנס למוסך! ישראל יוצא עם הרכב עוד לפני 8 בבוקר כשאני כרגיל נשארת עם הילדים בקמפסייט, הפעם בגלל שהקמפר הולך התארגנו מראש על תעסוקה והוצאתי חוברות לימוד ומשחקים, אוכל וכלים להכנת אוכל. את הכיריים אינדוקציה שנשברו אבל עדיין עובדות והחלפנו, שמרנו למטבח חיצוני ועכשיו אנחנו יכולים לחבר אותן לחשמל בקמפסייט גם כשהקמפר איננו ולבשל.
ישראל חוזר מהמוסך רק בשעה 6 בערב ולמרות שהיה מדובר ביום עבודה אחד העבודה לא הסתיימה והוא מודיע שמחר יהיה אותו סידור…
אבל קודם, אנחנו מתקלחים ויוצאים לארוחת ערב אצל משפחה שכל מה שידוע לנו עליהם זה שהם חרדים, יש להם שני ילדים קטנים והם גרים כאן בוינדהוק נמיביה.
אנחנו נוסעים בליפה- (הUber הנמיבי) ומגיעים אל משפחת מזרחי, האבא זוהר- ירושלמי, האמא חנה- נמיבית. והילדים היפים כמו שרק ילדים מעורבים יכולים להיות…
חנה והילדים מקבלים אותנו ובזמן שאנחנו ממתינים שזוהר יסיים את התפילה ויצטרף אלינו, חנה מספרת לנו על החוויה שהכינה לנו- אוכל נמיביאני מסורתי! לחנה ומשפחתה יש חברה שמוכרת את חומרי הגלם עבור אוכל נמיביאני מסורתי, החומרים מגיעים עם מתכונים ומטרתם לשמר את המסורת…
אנחנו שמחים ומתרגשים שיש לנו את האפשרות לטעום אוכל מסורתי כשר!
זוהר מצטרף אלינו, חנה מסבירה לנו על האוכל ואיך אוכלים אותו בדרך המסורתית (עם הידיים כמובן) אנחנו אוכלים ונהנים מהטעמים ומהסיפורים המרתקים של ההיכרות בין בחורה נמיביאנית לבחור ירושלמי וסיפור הגיור המשפחתי מעורר ההשראה וההתפעלות של חנה.
הילדים של זוהר וחנה כילדים החרדים היחידים שגרים בנמיביה לומדים כמובן בחינוך ביתי ומדהים החיבור המיידי שנוצר בינם לבין הילדים שלנו.

בבוקר זה כבר נהיה שגרה… ישראל לוקח את הבית שלנו למוסך ואנחנו נשארים בקמפסייט עם מה שצריך, עובדים ולומדים. בצהריים אנחנו מבשלות על הכיריים שהשארנו כרזרבה בחוץ, ישראל שולח נהג ליפה ואני שולחת לו ארוחת צהריים. גם היום הוא חוזר רק ב6 בערב אחרי יום שלם של עבודה על הרכב וגם היום העבודה לא הסתיימה ואנחנו מלאי תקווה שבכל זאת נצליח לצאת לפחות ביום שישי ולא נצטרך להישאר עוד שבת בוינדהוק.
גם יום חמישי עובר כרגיל בקמפסייט, תוך כדי עבודה על הבלוג אני משתתפת בשיחת וידאו בברית של האחיין החדש בניו יורק יחד עם סבתא, דודה ואחות מישראל…
ישראל חוזר בחמש וחצי מהמוסך ומאריך את השהיה שלנו בקמפסייט עד שני בבוקר. העבודה על הקמפר לא הסתיימה, וכנראה לא תסתיים ביום שישי ובראשון המוסך סגור…
אני משכימה קום להספיק את הכושר וגם חלות ועוגה לפני שישראל לוקח את הקמפר למוסך. בינתיים הוא יוצא עם רותי לעשות קניה גדולה לכבוד שבת ולקראת היציאה שלנו לשטח שוב.
כשהוא חוזר עדיין קר מאד והרוחות חזקות לכן למרות שהשארנו את כל כלי ומצרכי הבישולים לשבת מחוץ לקמפר אנחנו רצות להתחמם בבר ולא מיד מתחילות בבישולים…
אח"כ אני ממשיכה לעבוד בבר ורותי מכינה סלטים לשבת וארוחת צהריים.. ישראל חוזר שעה לפני שבת עם הקמפר. הוא מכין דגים ואנחנו מתארגנים מהר לשבת.
גם בשבת קר מידי בשביל לאכול או לשחק בחוץ אז אנחנו מבלים את כל השבת בקמפר ומופתעים שוב כמה הוא מרווח מספיק בשביל לאכול בו סעודות שבת או לישון צהריים בזמן שהילדים משחקים.

 

שבוע חדש מתחיל בוינדהוק, אנחנו קמים מלאי אנרגיה לקראת יום אחרון בקמפסייט. יש הרבה עבודה להספיק, ישראל רוצה להספיק לסיים כמה שיותר דברים בקמפר ואני כמה שיותר פוסטים לבלוג. אני מדליקה מוזיקה מקפיצה ומעלה דופק מהר מידי בכושר מה שגורם לי לחולשה והרגשה רעה. אני מנסה להתגבר ויוצאת עם ישראל והילדים להליכת בוקר. אחרי ארוחת בוקר ישראל עובד במרץ על הקמפר ואני הולכת למסעדה ופותחת את המחשב אבל ההרגשה הרעה מתגברת. אני חוזרת לקמפר ורק עושה כביסות כל היום לקראת היציאה מחר…

למרבה המזל, בדיוק ביום שאנחנו עסוקים כ"כ הילדים מוצאים חברים בקמפסייט, תאומים בני 7 ומשחקים איתם שעות ארוכות.


וסופסוף יוצאים מהקמפסייט! כולנו יחד עם הקמפר נוסעים למוסך, רק נסיים ונצא שוב לדרך…
במוסך מיד מקבלים אותנו ומתחילים לעבוד על הרכב, אחרי שעה אני מכינה ארוחת בוקר ואנחנו אוכלים בבית שלנו.. אבל במוסך… העבודה נמשכת ואני מכינה גם ארוחת צהריים בבית שלנו שבתוך המוסך… בחמש אחה"צ המוסך נסגר אבל ממשיכים לעבוד על הרכב שלנו עד חמש וחצי. כבר מאוחר מידי בשביל לצאת לדרך ועוד לא סיימו לגמרי לעבוד על הקמפר לכן אנחנו חוזרים שוב לאותו קמפסייט שהיינו בו בשלושת השבועות האחרונים.
חונים שם ויוצאים להליכת ערב, במקום הליכת הבוקר שלא הייתה… משתדלים לפרוק כמה שפחות דברים כדי לצאת על הבוקר כמה שיותר מוקדם.

 

ON THE ROAD AGAIN

שוב חוזרים למוסך, ושוב מבלים שם חצי יום. יש בעיה עם הבלמים שאי אפשר לפתור, אנחנו מבינים שלהישאר שם עוד לא יעזור לנו וסופסוף יוצאים לדרך! לא לפני שמצטיידים בקניה גדולה בסופר כמובן.
שוב על הכבישים הארוכים והשוממים, שוב על דרכי העפר הקשות ואין מה להשוות את היציבות של הרכב לפני הטיפול ואחריו. היה שווה ״להיתקע״ לשלושה שבועות בשביל להגיע להרגשת יציבות ונוחות בנסיעה כמו שמרגישים עכשיו!!
כיוון שיצאנו מוינדהוק רק אחה"צ אנחנו לא מתרחקים מידי ונוסעים רק שעה וחצי לאגם OANOB
היציאה מהעיר לטבע עושה טוב לכולנו, ובמיוחד ליהונתן ויעל. תמיד. אבל הפעם יהונתן פוצח בריקוד נלהב ומאושר על מרחבי הטבע העצומים שעומדים לרשותנו כאן וכולנו בוהים בו בחיוך ובהלם🤣
מתמקמים בקמפסייט החמוד על שפת האגם וחוזרים לחיות חיי קמפינג אמיתיים. הליכת ערב על שפת האגם, אוכל טוב על האש, המון טבע ואפילו ג’ירפה אחת שמסתובבת חופשי…

 

LAKE OANOB

בוקר עם נוף לאגם, למרות שאגם אואנוב רחוק מוינדהוק רק שעה וחצי נסיעה מזג האוויר כאן שונה לגמרי וחם מאד כבר בשעות הבוקר.
בחלומות שלנו תכננו יום חופשי. בפועל, אחרי כל נסיעה ישראל חייב לחזק כל בורג ברכב ובקמפר. ואני מנצלת את הזמן שהוא עסוק כדי לאפות חלות לשבת וכמובן כביסות.. הכביסות הם חיינו… 5 מכונות אחת אחרי השנייה אני מכבסת ותולה ומזג האוויר המושלם מייבש לי את הכביסה ממש מהר! הילדים נהנים מהמרחבים, הנופים ובעיקר מהחול בו הם נהנים כל-כך להתפלש… אני עדיין עובדת על עצמי לראות בילדים שחורים מבוץ ילדים מאושרים ולא ילדים מוזנחים…
אחה"צ כשישראל ואני מסיימים את כל העיסוקים מגיע הרגע לו הילדים חיכו כל היום- קיאקים באגם!
הילדים האמיצים שלי כבר חתרו לבדם בקיאק אבל אני, פחדנית שכמוני מעולם לא הייתי המבוגר האחראי בקיאק ועכשיו זה קורה בפעם הראשונה ואני רועדת מפחד! ישראל ושני בקיאק אחד, רותי ויהונתן בקיאק השני ויעל ואני בקיאק נוסף לשייט של חצי שעה. אני צולחת את השייט הזה בגבורה. מגלה שאני דווקא טובה בזה ואפילו נהנית!
על האיים בתוך האגם נחים שקנאים יפיפיים! אני מתרגשת וחותרת במרץ כדי לצלם אותם מקרוב אבל הם מתעופפים ובורחים כשאני מתקרבת..

הבוקר הבא כבר רגוע יותר ויש לנו פנאי ליהנות.
הליכת בוקר ארוכה מסביב לאגם, ארוחת בוקר טעימה ומשחק קלפים מול הנוף, עוד קצת כביסות וסדר ויוצאים מוקדם לאגם לשייט ארוך. לרותי יש משימה להגיע לאיזשהו אי שהיא ראתה באגם. אנחנו שוכרים את הקייאקים לשעה ויהונתן למרות שהוא רק בן 8 מתעקש על קייאק לבד! אנחנו לא קוראים נכון את הבעת פניו המתחננת שנוריד אותו מהעץ שהוא טיפס עליו כשביקש קייאק לבד והוא בעצם מפחד ונכנעים לו ונותנים לו.. הוא אמנם יודע לחתור אבל עדיין לא מספיק טוב בניווט ולכן הוא יורד מיד למים וחותר למרכז האגם בזמן שאנחנו חותרים לאורך שפת האגם. אז הוא נלחץ ומנסה להשיג אותנו אבל כועס כשאנחנו עוצרים ומחכים לו… אנחנו חותרים וחותרים ואין שום אי. אני בקיאק עם שני והיא מתחילה לבכות שלא נח לה עם חליפת ההצלה והיא רוצה לחזור. אני חוזרת איתה לחוף הקרוב ביותר אלינו וממתינה איתה שם כ20 דקות עד שכולם חוזרים, בינתיים אני בודקת במפה ומגלה שאין שום אי גדול באגם ולכן אין סיכוי שהם ימצאו משהו… והם אכן חוזרים תשושים ומיובשים בלי למצוא שום אי. עכשיו בלי שאלות אנחנו מעבירים את יהונתן לקייאק של ישראל שמחבר את הקייאק של יהונתן לשלו וככה חותרים מהר חזרה להחזיר את הקייאקים באיחור של חצי שעה.
צהרי היום וחם מאד ועל שפת האגם יש בריכה קרה ואנחנו כבר ממילא רטובים מהחתירה אז יאלה- עם הבגדים לבריכה…

ליד הקמפר אני מרימה רחפן ומחפשת את האי המדובר ומגלה שהוא ממש קרוב למקום ממנו יצאנו, ולמעשה ישראל ואני הקפנו אותו אתמול והיא סתם סחבה אותנו רחוק כל-כך…

יהונתן מוציא צבעי שמן ומקשט את הסקייטבורד שבנה עם טיילר, ישראל מבשל שבת וארוחת ערב ורותי צובעת ומציירת על אבנים שאותן היא מתכננת למכור… כל רגע על שפת האגם הקסום מנוצל😀

 

אורח ראשון לשבת בקמפר!

בשישי בלי לבזבז זמן, מוקדם בבוקר מתארגנים (לא לפני שכיבסתי ותליתי עוד מכונה כמובן… איך יכול להיות שכ"כ קצת בגדים מייצרים כל-כך הרבה כביסה???) ויוצאים אל העיר רחובות. כן, כן. רחובות. את הכבישים בנמיביה בנתה חברת סולל בונה ואת שמות הערים בחרו העובדים, לכן יש בנמיביה רחובות וראש פינה…
שם ממלאים דלק ועושים השלמת קניה קטנה בסופר ( הסופר למרות ששייך לרשת גדולה ומוכרת בעיר הזאת מיועד למקומיים ואין כמעט מבחר)
ויוצאים לכיוון sosusvley. נסיעה של 4 שעות על gravel road קשה מאד!!! נסיעה של 4 שעות בדרך קופצנית שמרעידה את כל הרכב, הקמפר, אותנו ושוברת הכל!! את הגוף, את הקמפר וכל רכב הכי חדש וחזק שעובר עליה חייב אח"כ לחזק את כל הברגים! כבר אחרי חצי שעה כולם שבורים מהנסיעה ורוצים לסיים אותה אבל חייבים להמשיך! בפסגה של הר גבוה עוצרים לארוחת צהריים ואתנחתא מהדרך הקשה ואז מגיעים לקטע הקשה ביותר. ירידה תלולה ומפותלת!!! אני רועדת מפחד, מסריטה את הדרך עם הטלפון אבל הפנים מופנות אחורה והעיניים עצומות… בזמן שרותי מסריטה אותי …

הבלמים שלנו שלא עובדים 100% בכבישים ישרים, כאן לא מועילים בכלל וישראל חייב להרים את ההנדברקס תוך כדי נסיעה על הילוך ראשון!! כדי להצליח לשלוט ברכב.
מהירידה התלולה חוזרים לקפיצות הקשות, ישראל שם לב פתאום שמשפריצים לנו מים מהרכב. הוא יוצא לבדוק ומגלה שאחד ממכלי המים שעשוי מברזל! נשבר!! ההלחמה שלו נשברה! המום ומתוסכל הוא משתדל להתגבר ולא לתת למקרה הזה לשבור אותו ואנחנו ממשיכים בנסיעה.

ב״ה גם הדרך הקשה הזאת מסתיימת ואנחנו מגיעים לשער השמורה. כדי לישון בקמפסייט שבתוך השמורה צריך לשלם גם מחיר כניסה על כל יום שנמצאים שם. וכיוון שבשבת אנחנו לא מטיילים אין טעם שנשלם כל-כך יקר. יש רק קמפסייט אחד מחוץ לשמורה, כל השאר נמצאים במרחק של שעה נסיעה. אבל בקמפסייט היחיד שקיים אין מקום. אנחנו מרגישים בטוחים מאד לישון סתם בצד הדרך, השמש מייצרת לנו מספיק חשמל. יש לנו מכלים מלאי מים. יש לנו שירותים ומקלחת וכל מה שצריך ואין שום סיבה בכלל לישון בתוך קמפסייט אלא שמזהירים אותנו שיש פקחים שלא מאפשרים לישון מחוץ לקמפסייט. אז ישראל מתחבר עם אחראי המשמרת שבקמפסייט שמחוץ לשמורה ומשכנע אותו לתת לנו להישאר שם סתם ככה, בתחנת הדלק בלי חיבור למים או חשמל או מקום מסודר לעמוד. בסופו של דבר הוא משתכנע ומודיע לנו שמחר, בשבת, אחד העובדים יעביר את הקמפר לקמפסייט שיתפנה.
נכנסים לקמפר וישראל שמחזיק את עצמו לא להישבר ממכל המים שנשבר רואה עכשיו את שידת המגירות של הילדים כמעט מפורקת ומתפרק בעצמו. אני לא מוצאת מילים או מעשים לעודד אותו אבל יודעת שעוד שעה שבת וצריך לשקם את הקמפר מהנסיעה על הדרך הקשה. לנקות אבק, לסדר מה שזז ולאפות עוגה לשבת.
אני מרוקנת את טנק השירותים ומנקה אותו ואת השירותים, מכניסה עוגה לתנור בדיוק 40 דקות לפני הדלקת נרות, רותי מנקה את האבק וכולנו רצים יחד למקלחות של הקמפסייט שנמצא במרחק של קילומטר מהקמפר שלנו. בדרך למקלחת פוגשים בחור ישראלי! שגם הגיע הרגע ואמרו לו שאין מקום, גם הוא ביקש ״בישראליות״ נחמדה וקיבל אישור לישון עם אוהל בתחנת דלק לידנו..
בשמחה רבה אנחנו מזמינים אותו לסעוד איתנו בשבת. כבר חודש בקמפר וכל שבת רותי מבטיחה שהשם ישלח לנו אורחים ישראלים לשבת והנה סופסוף זה קרה!! אורח לשבת!!
אנחנו מתקלחים (במים רותחים! איזה כיף!) ורצים חזרה את הקילומטר עד הקמפר ומגיעים בדיוק להדלקת נרות!
איתי מגיע לסעודת שבת ובוודאי חושב שהוא חולם. באמצע המדבר שבסוף העולם פתאום בית חרדי עם סלטים ישראלים, טחינה, חצילים מכמה סוגים וכו… ואפילו סיר חריימה!! וחלות! ביתיות! והרבה יין ושיחה בעברית! אנחנו כל-כך נהנים לשבת איתו (וכנראה גם הוא איתנו…) כי גם אחרי ששעון השבת מכבה את האורות אנחנו ממשיכים לשבת ולשוחח בחושך עוד שעה ארוכה.

בואו לטייל איתנו בזמן אמת!

אודות חו''ל כשר

אודות חו''ל כשר

Booking.com

בואו לטייל איתנו בזמן אמת!

Booking.com

בואו לטייל איתנו בזמן אמת!

Booking.com