לטייל זה לחיות - שבוע 99
בוגוטה בקולומביה
מעסיקים את הילדים בבית
1-7.8.2021
השבוע נפתח בחווה ליד בוגוטה ואני מתחילה להבין שעלי לגנוז את התכניות הגדולות שהיו לגבי החווה הזאת… תכננתי שהילדים יהיו עסוקים ושמחים במרחבים העצומים ובטיפול בחיות ואני אשקיע את הזמן בעבודה הרבה שהצטברה לי. אבל קר מאד בחוץ ולכן הם בבית, על הראש שלי עם הרבה "משעמם לי, קר לי, רעב לי" ואני נאלצת להניח שוב את המחשב בצד, להכין המון אוכל, לשחק וללמוד איתם….
כרגיל, אנחנו מקפידים על סדר היום השגרתי, הליכת בוקר, (עם הליווי המסור של לייה הכלבה…) תפילה וארוחת בוקר. למרות הקור אף אחד מאתנו לא באמת מסוגל לשבת בבית כל היום, בטח כשהחוץ מגרה כל כך. אז אנחנו מתלבשים טוב, יוצאים ל10 דקות וחוזרים ושוב יוצאים וחוזר חלילה…
בחוץ הילדים חולבים את הפרות, משקים את התרנגולות ומשחקים תופסת עם הכלבים. בפנים הם משחקים בלגו, מציירים ולומדים. בצהריים אנחנו יוצאים לסיבוב קצר ברכב לראות את הנופים באזור ולדאוג ששני תשנו"צ…
אנחנו מצליחים להעביר ככה שלושה ימים.
שווקים ואוכל כשר בבוגוטה
אי אפשר לעבוד על תינוקת שלחופש נולדה, הליכות בוקר בחווה של 56 קילומטר לא מספקות אותה והיא עומדת ליד שער החווה ובוכה לצאת החוצה! אז אנחנו יוצאים ונוסעים לעיר הגדולה – בוגוטה. בדרך אנחנו שומעים רעשים חשודים מהרכב ולכן העצירה הראשונה שלנו בעיר היא במוסך. הרכב נכנס לבדיקה ארוכה שבה הוחלט שיש להחליף ברקסים, אלא שרכב כזה אין בכלל בקולומביה ולכן אין גם חלקי חילוף… בעל המוסך שלא רוצה להפסיד את הכסף על עבודה כזאת מנסה לברר איפה הוא יכול להשיג בלמים עבורנו ובינתיים מושך את הזמן ומשאיר אותנו תקועים במוסך המון זמן! הילדים משחקים 123 דג מלוח בספרדית, מודדים גובה ומתאמנים על שיווי משקל, אנחנו אוכלים, מסתובבים בסופר ממול ומשתעממים והוא עדיין לא מוריד את הרכב ומשחרר אותנו… בלית ברירה אנחנו מבינים שאם אנחנו רוצים ללכת עלינו לשלם לו על הטיפול שלא עשה ולבקש שכשימצא בלמים יעדכן אותנו ונחזור… אחרי התשלום הוא מוריד את הרכב ומשחרר אותנו.
בלמים הוא לא מצא אף פעם והכסף נשאר אצלו….
עכשיו כשאנחנו משוחררים מהמוסך אנחנו יכולים להתחיל בבילוי. הנסיעה בעיר אורכת זמן ושני מספיקה לישון את שנת הצהריים שלה ואנחנו מגיעים למה שמכונה שוק אומנים. מתחם מקורה קטן עם חנויות בוטיק למזכרות עבודת יד. המקום נחמד אבל פחות מה שתכננו לראות לכן אנחנו ממשיכים לרחוב הראשי, שם עוצר אותנו מנקה נעליים ומראה לישראל שהוא חייב ניקוי ב5000 פסו (שהם 5 ש"ח) ישראל מתיישב על כיסא המלוכה וזוכה לטיפול מפנק בנעליים החרושות משימוש שלו שבאמת נראות טוב יותר אח"כ. שני, שעדיין לא מדברת בכלל, בוכה שהיא רוצה לשבת. אנחנו מבינים שהיא גם רוצה ניקוי נעליים ומושיבים אותה אבל ברגע שהאיש נוגע בנעליים שלה היא צורחת. בסופו של דבר היא מתרצה לשבת על ישראל ולהמשיך את הניקוי…
הרחוב הראשי מרתק, מלא דוכנים של עבודות יד שנראות פשוטות ועממיות יותר משוק האומנים הבוטיקי, (צפינו ברוכלים השוזרים שרשאות חרוזים מיוחדות והאומנות הזאת ממש לא פשוטה!) הרבה דוכנים של מוצרי יד שניה שמזכירים לי את השוק באשדוד בימי רביעי… והרבה צבעוניות קולומביאנית ואנשים מעניינים. מה שבעיקר תופס לרותי את העין אלו כמובן ההומלסים העניים היושבים\שוכבים על ארגזים בפינת הרחוב ולכן כשאנחנו מסיימים את הסיבוב היא מארגנת חלוקת מזון עצמאית מכספה. היא קונה כמה מנות של לחמנייה עם נקניק ומשמחת את דרי הרחוב.
משם אנחנו נוסעים לשוק נוסף, שוק אוכל מקומי מאד שלא ראה תיירים מימיו. אין הרבה מה לראות בו מלבד הרבה אוכל מקומי ופירות וירקות שאנחנו לא מכירים. משם כדי לחסוך בישולים אחרי הטיול המעייף אנחנו רוצים ללכת למסעדה אבל לא בא לי סנדוויץ'. אין יותר מ2 אופציות כשרות בעיר אז אנחנו הולכים למסעדה של חב"ד. המקום נראה מבטיח מאד, קומה ראשונה עם חנות של בשר כשר והמון מאפים שנאפים במקום, בקומה השנייה מסעדה פשוטה ובתפריט הרבה אוכל פשוט ולא רק סנדוויצ'ים…
מסתבר שהתפריט המלא והמרשים הוא רק על הנייר. בפועל, כל מה שרוצים להזמין לא באמת קיים אז נותרנו עם 3 מנות: פרגית, שניצל ושווארמה. אנחנו מזמינים וממתינים וממתינים ועוד… הילדים כבר משתגעים והאוכל לא מגיע אז בינתיים אנחנו קונים עוגיות, הן רק נראות טעימות וטריות אבל הן לא….
כשהאוכל מגיע סופסוף אנחנו מקווים שהוא שווה את ההמתנה הארוכה אבל הוא מאכזב מאד מאד! אנחנו מנסים לשפר את ההרגשה ומזמינים שייק פירות, מה שמגיע דומה יותר למיץ בטעם משחת שיניים…
לסיכומו של יום.. אוכל כשר טעים בבוגוטה יש רק בבית..
פארק חיימה דוקה park jaime duque
חמישי. אני מתעוררת לחוצה בעשרה ל6 בבוקר, תכננו להיום טיול ארוך בפארק ענק בו יש הרבה מאד מה לעשות, אני רוצה שנבלה בו משעת הפתיחה ועד הסגירה מה שאומר שצריך לבוא מאורגנים עם הרבה אוכל מזין לכל היום ולא הכנתי כלום מהלילה! ישראל מרגיע אותי שאין טעם למהר כי אנחנו ממילא לא שורדים כ"כ הרבה שעות במקומות כאלה ואפשר לצאת ב12 ועדיין להספיק ליהנות מהפארק אלא שחמש דקות אח"כ הוא מגלה שכיוון שיש הגבלת מבקרים בתקופת הקורונה, רק מי שמגיע עם הפתיחה (ב9 בבוקר) יכנס בוודאות.. אז הוא מתקתק מהר מהר בישולים של ארוחת בוקר- חביתה וסלט, ארוחת צהריים בשרית וארוחת ערב של דגים ואנחנו מספיקים לצאת מהבית ב8 בבוקר אחרי תפילה וארוחת בוקר! הוויז מראה לנו שהדרך אורכת שעה וחצי אבל גם את זה ישראל פותר ומביא אותנו ראשונים אל הפארק לפני השעה 9:15!
"הפארק הוא הגשמת חלומו של חיימה דוקה, טייס לשעבר שרצה להשאיר מרכז תרבותי ופנאי חשוב לקולומביאנים. פארק חיימה דוקה פתח את שעריו לציבור ב-27 בפברואר 1983. הוא ממוקם 30 דקות מהעיר בוגוטה. זהו מקום ייחודי, הנחשב על ידי ערוץ discovery travel & living כאחד מחמשת הפארקים הטובים ביותר באמריקה הלטינית. בשנת 1940, עם שכרו כטייס משנה, החל חיימה דוקה את עבודתו הסוציאלית על ידי תרומת ספרים, פנסיה וציוד לצעירים בעלי משאבים מוגבלים. בשנת 1952, פרש מתעופה כדי להתמסר לשירות קהילתי. בעזרת חסכונות אישיים והלוואות בנקאיות…"
צפו בסרטון שרותי ערכה על המקום:
הפארק המדהים נקרא "הדיסני של קולומביה" והוא כולל מוזיאונים מרתקים על ההיסטוריה של קולומביה בתוך מבנים יפיפיים ומיוחדים, גן חיות, מתקני לונה פארק ועוד… אנחנו מתחילים בצילומים על רקע הנפים והמבנים המרשימים בפארק ופונים ימינה להקיף את הפארק בצורה מעגלית כך לא נפספס דבר…
בדרך לפינה הימנית ביותר של הפארק, אנחנו מדלגים על כניסה לטאג' מאהל במחשבה שאין לנו מושג מה יש בתוכו ונחזור אליו אח"כ…( לא הספקנו לחזור אליו ולכן עדיין אין לנו מושג מה פספסנו….) בפינה הימנית של הפארק נמצאים המוזיאונים היפים המתארים את מלחמותיה ועברה של קולומביה, שניים מהמוזיאונים נמצאים בתוך ספינות גדולות, אחת מהן אמיתית שיצאה משימוש ונרכשה עבור הפארק. עוד מוזיאון נמצא בתוך מבנה דמוי מבצר ומתאר את עברה של העיר קרטחנה אותה אנחנו מזהים בכל המוזיאונים. ובאוויר הפתוח ישנם מיצגים של המטוסים בהם טס חיימה דוקה ומספרים על פועליו הרבים.
מהמוזיאונים אנחנו ממשיכים לגן החיות המטופח והמרתק ולמרות ההליכה הארוכה שמאחורינו והליכה ארוכה יותר שלפנינו הילדים נהנים להשתולל בגינת השעשועים המשוכללת. ממנה אנחנו ממשיכים ומטפסים לתצפית גבוהה ויפה על כל הפארק, בתצפית מחכה לנו גם קונדור- עוף דורס ענקק אמיתי!!
מהתצפית יורדים לאזור האוכל שנמצא ליד הכניסה לפארק, ישראל מביא את צידנית האוכל מהרכב, אנחנו אוכלים ארוחת צהרייים חמה ומזינה, משאירים את הצידנית בפינה לארוחת הערב, (אין חשש שיגעו בה) ורצים אל מתקני הלונה פארק, הכיף הכי גדול בפארק הענק הזה שהוא כמעט ריק ואין תורים או אנשים בשומקום! אנחנו רצים בשמחה ממתקן למתקן ועולים על המתקנים האהובים שוב ושוב.. הזמן עובר מהר, מזג האוויר שוב מתקרר ואנחנו מבינים שעלינו להתקדם אל אזור היציאה מהפארק ולא הספקנו לראות את כולו למרות שהגענו בפתיחה! אנחנו מנצלים כל רגע ובשעת הסגירה מתיישבים לאכול את ארוחת הערב לפני הנסיעה הביתה.
בוקר שישי עייף מהרגיל אחרי ההליכה האינסופית אתמול בפארק, ישראל כהרגלו מעמיד את השבת יחד עם הקפה של הבוקר בזמן שאני רק מנסה להתאושש ולשתות את התה שלי בשקט, מה שכמובן לא קורה כי שני מפילה לתוכו מכונית לגו…
עייפה או לא, שגרה זו שגרה ואנחנו יוצאים להליכת הבוקר ואחריה מכינים ואוכלים את ארוחת הבוקר הקבועה – חביתה וסלט.
השבת כבר מוכנה ואפשר לצאת… אנחנו יוצאים לקניון קטנטן בעיירה הסמוכה שם אני קונה נעליים ובספונטניות שאני לא מכירה בעצמי, בטח לא בהקשר כזה.. אני עושה לשני עגילים!!!
רגע לפני שבת אנחנו מחליטים שלמרות הקור ושלמרות שהשהות בחווה לא הסתדרה בדיוק עם התוכניות שלי, עדיין אנחנו נהנים ממנה מידי בשביל להיפרד כמתוכנן ביום ראשון ומאריכים את השהות בה לשלושה ימים נוספים!
אודות חו''ל כשר
אודות חו''ל כשר
