לפני שנה החלטתי שאני מעוניינת להפסיק לדבר עם אנשים דרך תמונות, סטורי והודעות טקסט ברשתות חברתיות
ואני רוצה לדבר עם אנשים באמת!
שיחה. מלב לב, עם מילים שמדוברות ונשמעות.
והדבר המדהים קרה!
כאילו מספיק רק לשים כוונה להיות עירנית להזדמנויות והן מיד מגיעות!
חברה הביאה חברה, מפגש הביא מפגש ופתאום אני מוצאת את עצמי לפחות פעמיים בשבוע יוצאת
ממפגש זום שliterally blowing my mind!
זה מדהים שדבר כזה קורה במפגש זום, אני מכינה את ארוחת הבוקר שלי בקנדה,
אחרת בהפסקת הצהריים שלה בניו יורק והאחרות מתכוננות לשינה בישראל.
ובכל זאת אנחנו מצליחות להתחבר, לדבר ולקלף מעצמינו שכבות וחומות הגנה
שלא הייתי מצליחה לקלף אפילו לבד מול עצמי!
ואז כמו אדוות המים כשהאבן נזרקת אליהם. ההשפעה מכה גלים גלים,
קודם על הקרובים אלי ביותר והלאה למעגלים רחוקים יותר.
אני יוצאת מהשיחה חשופה, האש שאני בוערת. חמה יותר בלי הקליפות והחומות שכיסו אותה קודם.
ובלי מילים היא ממיסה גם את שכבות הקרח של הסובבים אותי. הם משתנים, מתקלפים גם הם.
ובכל מפגש, נפשות נפגשות, פוגשות את עצמן באחרת ואת האחרת בעצמן,
מנקות וממרקות עד שמוצאות את החלק האחד המאחד את כולנו.
אודות חו''ל כשר
